זכוכית ישראלית 2011


התערוכה "זכוכית ישראלית 2011" מבקשת לסקור את זירת היצירה בזכוכית בישראל במשך ארבע השנים האחרונות. זאת הפעם השנייה שהמוזיאון עורך תערוכה רחבת היקף של זכוכית עכשווית (הראשונה התקיימה בשנת 2008). בתערוכה כמאה עבודות שנעשו בידי 67 אמנים ישראלים בעלי תפיסות אסתטיות שונות, החל באמני זכוכית ותיקים וכלה באמנים צעירים שזה עתה סיימו את לימודיהם בבתי-ספר לאמנות ומחפשים שפה וסגנון ייחודיים. כמו כן משתתפים בתערוכה אמנים שאינם משתייכים באופן מובהק לעולם הזכוכית; חלקם באים מתחומי אמנות אחרים (ציור, פיסול, קרמיקה, עיצוב גרפי, עיצוב טקסטיל, עיצוב תכשיטים, עיצוב תעשייתי ועוד) ואחרים עובדים בקשת רחבה של תחומים, ביניהם זכוכית גולמית או מעובדת, נוזלית או מוצקה, אטומה או שקופה, חשוכה או משתנה בעדינות על ידי אור, שקטה ומאופקת או נועזת ובוטה - הזכוכית מוצגת בכל צורותיה. מגוון רחב של תהליכי עיבוד מוצגים בשילובים שונים, כמו גם במעברים בינתחומיים בטכניקות ומדיות שונות. אמנים אחדים מתמקדים בטכניקות בסיסיות ובחומרים סטנדרטיים החל בתהליכים חמים (כשהזכוכית במצב נוזלי) - ניפוח, איחוי, עיבוד בחום, סוגים שונים של יציקה, עיבוד בחום הלהבה ועוד - ואינספור תהליכים קרים וטיפולים בפני השטח (ציור, חיתוך, חריטה, צריבה, ליטוש והתזת חול). אמנים אחרים מחפשים שיטות עבודה חדשות בזכוכית תוך שימוש בטכנולוגיות חדישות (צילום, למינציה וכו'), במאמץ להרחיב עוד ועוד את גבולותיו של המדיום. התנסות באפשרויות תאורה מתקדמות ועבודה בטכניקה מעורבת, לעתים בשילוב עם מדיה לא אורתודוקסיות (סריקות MRI, עצמות ועוד) אף הן מוצאות ביטוי בתערוכה. לבסוף, תחושה חדשה של מִבְדֶה ואשליה נוצרת באמצעים דיגיטאליים ובעבודת וידאו, המלווים ברכיבים של מיצב.

תוך שהן נעות בין הממשי והסוריאליסטי, המדומה והריאליסטי, העבודות המוצגות מעלות אבחנות המתבססות על הרהורים ויחסי גומלין בין העולם הפרטי והקולקטיבי. דרך עבודתם האמנים מבטאים את תפיסתם לגבי מצבים אמיתיים ודמיוניים; הם בוחנים את זהותם, את סביבתם ומגיבים באופן שונה - בהומור, בליריות או בחושניות, ברגישות פואטית, באירוניה מעודנת או בוטה. יצירות אחדות עוסקות בדיאלוג עם העבר או מתייחסות לסוגיות חברתיות, תרבותיות, היסטוריות, פוליטיות, אידיאולוגיות וסביבתיות. עבודות אחרות חוקרות את התכונות הפיזיות ו/או התרבותיות של המדיום ואת הדרכים בהן החומר רוכש משמעות ואוחז בה (תוך השלמה בין העולם הגשמי והעולם המנטאלי).  

המוצגים שונים זה מזה. הם נעים מן הזעיר ועד למונומנטאלי, מאובייקטים בודדים ועד מיצבים מורכבים מעוררי השראה. צורות גמישות וזורמות ויצירות אווריריות ההולמות את טבעה הצמיגי של הזכוכית מוצגות לצד יצירות שנבנו מזכוכית יצוקה, חתוכה או מרובדת. הן נעות מהפיגורטיבי למופשט הטהור, מאמירות אישיות ועד התייחסויות חברתיות, היסטוריות ופוליטיות בשפכן אור על אין-סוף מופעיה, צורותיה ומרקמיה של הזכוכית. האופן שבו הזכוכית מתגלה, נתפסת, מוערכת, נחקרת, מטופלת, מנוצלת ומועברת (כמות שהיא או בשילוב עם חומרים אחרים) מציג כמה מן הדרכים היצירתיות ורבות הדמיון שבהן נעשה בה שימוש ואת הרבגוניות שלה כאמצעי לביטוי אמנותי.

 

אוצרת: אנריאטה אליעזר ברונר

מ- 15 ביולי עד-  15 בנובמבר 2011