מה שנשאר


שלומית הייט, צילומים

 

צילומיה של שלומית הייט עוסקים בחפצים מבית הוריה שמצאו מקום בביתה לאחר מותם. הם טעונים בהיסטוריה, משקפים טעם אישי, מייצגים דור שעלה מפולין בשנות הארבעים של המאה העשרים והם טעונים וספוגים בהיסטוריה המשפחתית. צילומי התקריב של שלומית הייט חושפים מפגש בין התרבות המזרח אירופאית לתרבות הישראלית: כלים מעודנים מזכוכית, כרכים מרוטים של אנציקלופדיה אביב, צלחת קטנה מפורצלן מאוירת בפרחים או ספר נעורים בעברית עם סיפורים של יאנוש קורצ'ק וצא'רלס דיקנס; היא נעזרת בעבודותיה באור הרך של אחר הצהריים ומדגישה כך את פגיעותם של החפצים ואת תחושת החום והקרבה שלה אליהם.
שלומית הייט מטפלת במעבר הזמן הן בהיבט האסתטי והן בהיבט התוכני: קופסת פורצלן קטנה שבורה בצידה, אפודה ורודה שאמה סרגה וכעת היא פרומה בחלקה, ספר הילדות "לבת" מונח על שידה בפינת חדר השינה כשעל כריכתו נראית ילדה מנקה חלון ומתחתיה הכיתוב " וגם לבן לא יזיק לדעת". כל אלה משקפים את הזמן שעבר על החפצים, אך גם מעידים על השינוי התרבותי והתודעתי שהתרחש בארץ מאז

 

אוצרת: כנרת פלטי

מ- 5 בנובמבר 2009 עד 30 בינואר 2010