זכרונות מגן החיות


תל-אביב, 1938 - 1980

 

התערוכה עוסקת בגן החיות שהיה פעם בתל-אביב ומתמקדת באופן שבו זוכרים אותו: המפגש עם בעלי החיים, עם עובדיו כג'וני המאלף המיתולוגי, ויינברג מוכר הכרטיסים שהיה פרסומת מהלכת לאטרקציות המוצעות בגן, ושלל היוזמות והאירועים שהתנהלו בגן עצמו או אורגנו על-ידי פרנסיו.
כרזות, איורים, סמלים, ספרי ילדים ומשחקים, ציורי ילדים, חיבורים ומכתבים, וכמובן שלל תצלומים, הם רק חלק ממגוון המוצגים שינסה להדהד את חוויית הביקור בגן החיות, כפי שנשתמרה בזיכרונם של מי שהיו פעם ילדים בתל-אביב ושל מי שהגיעו לעיר כדי לצפות בגן כאחת האטרקציות שהציעה העיר הגדולה.
ממדי הפיתוח העירוני של תל-אביב וקצבו, רחובותיה שוקקי החיים, מוסדות התרבות, החנויות, בתי המסחר ובתי הקפה שהעיר נמלאה בהם הפכו את תל-אביב לעיר שהגשימה את חלומם של מייסדיה. על רקע זה ברורה החלטתה של מועצת עיריית תל-אביב להחכיר לרב ד"ר מרדכי שורנשטיין שטח אדמה בן דונם וחצי להקמת גן חיות. "גן חיות", החנות למסחר בבעלי חיים ולממכר מזון וציוד לציפורים שפתח הרב ד"ר שורנשטיין  בשנת 1935, הייתה עד מהרה למוקד משיכה לילדי תל-אביב ולמבוגרים כאחד.
המקום היה צר מלהכיל את אוסף החיות שהלך וגדל, ולפיכך פנה ד"ר שורנשטיין לעיריית תל-אביב בסיועה של "אגודת חובבי החיות" ובגיבוי עצומה שעליה חתמו 1139 מתושבי העיר בבקשה להחכרת שטח אדמה לבניית גן חיות. גן החיות החדש נפתח לקהל בדצמבר 1938 בשטח שהוקצה לו במתחם פרדס פורטליס, הגובל ברחובות שלמה המלך וקרן קיימת, בחלקה הצפון-מזרחי והמרוחק דאז של העיר. ההתלהבות הייתה גדולה. גן החיות נתפש כנדבך נוסף במפעלה הציוני של העיר העברית הראשונה. מבני הגן וכלוביו תוכננו בידי האדריכל לאופולד לוסטיג בלא כל תמורה כספית, ואילו ד"ר שורנשטיין הביע את חששו כי בשל המיקום המרוחק ממרכז העיר יימנעו תושביה מביקור בגן...
אולם כבר בשנתו הראשונה ביקרו בגן החיות כ-50,000 איש, חלקם הגיעו כמובן מתל-אביב, שאוכלוסייתה מנתה בימים הללו כ-120,000 איש, ואחרים - מכל רחבי הארץ. גן החיות היה לסיפור הצלחה בקנה מידה אזורי. מנהליו - בשנים הראשונות ד"ר שורנשטיין, ואחר-כך ברוך גפר - הסתייעו בקשריו של ישראל רוקח, ראש עיריית תל-אביב, בשעה שניהלו משא ומתן לרכישת בעלי חיים במקומות רחוקים כהודו למשל או כשקיימו דיונים עם מנהל גן החיות בקהיר. הקשרים הבינלאומיים הלכו והתרחבו: בין אם על-ידי גיוס תרומות ברחבי העולם היהודי ובין אם באמצעות משלוח זנים שונים של בעלי חיים, בעיקר בתום מלחמת העולם השנייה, לגני החיות בווינה, בברלין ובוורשה וקבלת זנים אחרים תמורתם. בארכיון גן החיות נשמרו התכתבויות המעידות על מידה גדולה של מעורבות ועניין שגילו תושבי הארץ - יהודים וערבים כאחד - בגן החיות.  הם נהגו להציע להנהלת הגן בעלי חיים שניצודו בגליל ובמרחבי הנגב ולהיוועץ בהם בכל הקשור בטיפול בבעלי חיים. הרחבתו של אוסף בעלי החיים בגן הסתייעה לא פעם בפניות לא-שגרתיות אל נמענים שונים דוגמת חיילי הבריגדה היהודית שלחמו לצד הבריטים בצפון-אפריקה, שהתבקשו להביא איתם בדרכם חזרה גורים של חיות טרף.

גן החיות היה למוסד תל-אביבי משגשג, כפי שהמשיך וכתב אהרוני: "סדר מצוין, ניקיון למופת בגן ובכל הסוגרים והכלובים. עברתי על פני חיות ועופות מאירי-עיניים בבריאותם ובטוב-מראיהם. ואמנם יושבי תל-אביב (ויותר מהם - תושבי יפו הערבים!) יודעים להעריך כראוי את המפעל הגדול רב-הערך הזה ומרבים לבקר בו. גן החיות נעשה עכשיו הודות למאמציהם הכבירים של מנהליו ופקידיו המסורים לו בלב ונפש, לגורם חשוב מאוד בחיי העם על כל שכבותיו, שדרותיו וגיליו: לנופש ולעונג רוחני, לא פחות ללימוד, להכרת חיי בעלי החיים שאין ללמדם אלא מתוך ראיה והסתכלות בלתי-אמצעית בהם. גן החיות הוא היום נכס מדעי ועממי רב לתושבי תל-אביב". (ישראל אהרוני, מכתב לישראל רוקח, 1945).
במשך כעשרים השנים הראשונות לקיומו הלך שטחו של גן החיות בתל-אביב והתרחב: בשנת 1942 הוא כלל כבר 8 דונם, ב-1945 הוא השתרע על 14 דונם, ב-1953 התוספו לשטחו 7.5 דונם, ובשיאו השתרע על שטח של 34 דונם. בשנות ה-60 מצא עצמו גן החיות, שנבנה בשעתו בפאתי העיר, בלב אזור מגורים צפוף. תלונות השכנים על מפגעי רעש וצחנה שעלתה מגן החיות והקמת בניין עיריית תל-אביב-יפו על חלק משטח הגן הביאו להחלטה להעביר את גן החיות למתחם באזור שמעבר לירקון. וכך, ב-1964 במסגרת חגיגות ה-25 לגן החיות הונחה אבן פינה לגן החיות החדש, שלא נבנה מעולם, בפארק הירקון. בסופו של דבר, הועברו שוכני גן החיות ב-1980-81 לספארי בפארק הלאומי ברמת-גן, ועל שטח גן החיות הוקמו מרכז מסחרי ומגדל גן העיר.

התערוכה מוצגת ביוזמה משותפת של הארכיון של עיריית תל-אביב-יפו והמוזיאון לרגל שנת המאה לעיר.

 

אוצרת: בתיה דונר

מ- 1 באוקטובר 2009 עד 5 באפריל 2010