סיפורי ארנקים


גלגוליו של ארנק הכסף מהמצאת המטבע ועד ימינו

 

בראשיתו דמה הארנק לצרור או לכיס, עשויים עור או בד, עגול או מוארך שלו חוט מושחל בשוליו. ארנקים אלו נתלו על מקל או השתלשלו מן החגורה. מן המאה ה-14 היו הארנקים אבזר בלתי נפרד מן הלבוש, ונשאו לעתים קרובות את שמות הבעלים, כדי למנוע את גניבתם, והם נתלו מן החגורה, אצל גברים ונשים כאחד. תליית ארנקים מן החגורה נפסקה רק עם הופעת הכיסים בבגדים.
הענקת ארנק במתנה סימלה בתקופה זו חיבה, וארנק רקום ומקושט לימד על נדיבות לבו של הנותן. הארנקים היו גם חלק מנדוניית הכלה ואלה נשמרו והועברו בירושה מדור לדור.
במאה ה-16 החלה אופנת הלבוש להשפיע על צורת וסגנון הארנק. המחוכים ושכבות הבגדים הרבות של הנשים גרמו לכך שהארנקים הוחבאו בין שכבות הבד. במאה ה-17 כשגדל נפחה של החצאית - קטנו הארנקים, ונוספו להם רקמות מפוארות והם שימשו כאבזר נילווה לבגד.
את הארנקים בתקופה זו ייצרו אמנים שהתמחו ביצירת ארנקים מבדים יקרים כמו משי או קטיפה ועליהם רקמות עשירות בחוטי כסף וזהב.
במאה ה-18 נוספו מסגרות קשיחות לארנקים, אם מאמייל, מפליז או מכסף טהור. לרקמות שקישטו את הארנקים נוספו גם אבנים יקרות, חרוזי זכוכית ופנינים. הארנקים היו מגוונים יותר, ונועדו למספר מטרות: כאלה שהכילו מטבעות לתרומה, אסימוני משחקי הקלפים והקוביות, ארנקי בישום לארונות וכד'.
המהפכה התעשייתית גררה גם מהפכה בלבוש ובאבזרים, כולל הארנק. אז הופיעו תיקים שהיו מותאמים לצרכיה המשתנים של האשה, שהחזיקה כמה וכמה ארנקים במלתחתה בהתאם למיגוון עיסוקיה ופעילויותיה.
טווח הסגנונות וצורות הארנקים היה נרחב ביותר: ארנקי רשת, ארנקים מחרוזים, מעיסת נייר ומדיסקיות.
לארנקי הכסף הישראלים שמור מקום מיוחד בתערוכה אשר תציג ארנקים מן המאה ה-20 אשר נועדו לתיירים כמזכרות עם כתובות של המקומות הקדושים, ארנקי "משכית" בסגנון אתני, ארנקים משנות השישים הנושאים תמונות של שחקני קולנוע, זמרים ולהקות ועוד.

 

אוצרת: ססיליה מאיר

מ- 1 בספטמבר 2009 עד 15 באוקטובר 2008