איי הזכוכית


אמנות הזכוכית במוראנו, 2005-1920

 

פריטים אמנותיים, דקורטיביים ושימושיים שנוצרו על ידי האמנים והמעצבים הגדולים של המאה העשרים במפעלי הזכוכית היוקרתיים ביותר - ואניני, ברוביה את טוזו, סגוזו,  קרלו מורטי ורבים אחרים.

יוצגו עבודותיהם של האמנים שיצרו פריטים שימושיים דוגמת ויטוריו זקין, נפוליאונה מרטינוצי, קרלו סקרפה, פולביו ביאנקוני, אלפרדו ברביני, אטורה סוסטאס ואחרים. אמני זכוכית וירטואוזיים שפרצו לתחום חדש של הבעה אמנותית בזכוכית דוגמת ליביו סגוזו, ריכרדו ליקטה, טוני צוקרי, יואיכי אוהירה, לוצ'יו בובאקו ואחרים וכן אמנים מתחומים שונים שיצרו בשיתוף פעולה עם רבי אמנים מקומיים בסגנון השונה לחלוטין מן העבודות המזוהות עם "מוראנו" פרדרקיה מרינגוני, לואיג'י בנזוני, קאן וואנמלכן, מריה גרציה רוזין ועוד.

בין העבודות שניתן לראות בתערוכה - אגרטלים, קערות, חפצי נוי, כוסות, עבודות אמנות המתייחסות לזכוכית כמשטח לציור (רישומים, כתמי צבע, נזילות), אריחי זכוכית מצויירים, עבודות זכוכית דמויות פסיפס או במבוק, ביצי זכוכית "מהלכות", קני סוף ענקיים מזכוכית בצבעים שונים ועוד.

אמנות הזכוכית נולדה מחדש בוונציה במאה ה-13, שם התפתחה ופרחה עד שהגיעה בתקופת הרנסנס והבארוק לשיאים שלא נודעו כמותם בעבר. במשך מאתיים שנה ויותר, החל מאמצע המאה ה-15, נכבשה אירופה בקסמי אמנות הזכוכית הונציאנית, הנחשבת לאחת מפסגות היצירה בתולדות תעשיית הזכוכית. מוראנו, הסמוכה לוונציה, הייתה לבירת תעשיית הזכוכית העולמית ונחשבת מאז ל"מכה" של אוהבי הזכוכית. לאורך ההיסטוריה ידעה זכוכית מוראנו את הסגירות והסודיות שאפיינו את תעשיית הזכוכית שלה. אמנים מרחבי העולם החלו להגיע אליה להתבונן וללמוד, לקבל השראה ולעבוד, בעוד אמני מוראנו חצו יבשות במגמה להפיץ את הידע היקר שלהם. המאבק בין המסורת השמרנית לבין הרצון להתחדש התחדד במהלך המאה העשרים, שהייתה תקופה תוססת ויצירתית במיוחד והביא עמו התפתחויות מעניינות ביותר בתעשיה המקומית.

 

אוצרת: אנרייטה אליעזר-ברונר

מ- 28 בפברואר עד 30 ביולי 2006