184 מוזיאון ארץ ישראל

גלגוליה של אוטופיה


הטמפלרים בארץ-ישראל

 

התערוכה מציגה את תולדות העדה הטמפלרית בארץ הקודש, בין השנים 1948-1868, על סמך מחקר רב-תחומי הסוקר היבטים הסטוריים, גיאוגרפיים, כלכליים ותרבותיים.

הסאגה הטמפלרית מצטיירת מבעד לעיצוב נוף ייחודי. נוף זה מוצג בתערוכה באמצעות תצלומים, ציורי אמנות, תכניות אדריכליות ומפות - המשקפים את אתרי ההתיישבות שלהם. כמו כן יוצגו גלויות ומכתבים, מסמכים רשמיים ויומנים, פריטי תרבות חומרית, מיכשור חקלאי, כלי נגינה ועוד.

דברי הימים של הטמפלרים בארץ-ישראל מהווים אפוס מרתק ונדיר המתפרש לאורך 80 שנה החל מהתקופה העות'מאנית, דרך המנדט הבריטי ועד גירושם הסופי.

ראשיתו של האפוס במסעה של כת דתית-משיחית, אשר בשנת 1868 עוזבת את מולדתה, ממלכת ווירטמברג שבדרום מערב גרמניה ומתיישבת בארץ הקודש, חדורת כיסופים אוטופיים לתיקון עולם בדרך של אמונה ועמל. לאחר תקופה של חלוציות מיוסרת וקשיים רבים בהתמודדות עם המציאות המקומית, הצליחו הטמפלרים לקדם יוזמות כלכליות - על פי גישה מערבית טכנולוגית שהיו חידוש בארץ-ישראל של התקופה, בתחומים שונים: חקלאות, תעשיה, אדריכלות ובניה, פיתוח כבישים ואמצעי תחבורה, תיירות ועוד.

תחילת התיישבותם והצלחותיה, תריסר שנים לפני ייסוד המושבות היהודיות הראשונות, מלווה בהתבוננות אוהדת ואף בהערצה של הציונים. אנשי העליות הראשונות הכתירו את מושבות הטמפלרים בהילת זוהר של המודרנה. הם העריצו את האסתטיקה הגרמנית, את העליונות החרוצה שלהם ואת גישתם המערבית. משקלה הכלכלי של העדה עלה לאין-ערוך על משקלה המספרי, אשר בתקופת השיא שלה הגיע לכ- 2000 איש.

העשור הרביעי של המאה ה-20 מציין את תחילת הסוף של האפוס הטמפלרי, שמגיע לקיצו הדרמטי עם גרושם הסופי

ב- 1948, גירוש שנבע מעצם התחזקות ההזדהות הלאומית שלהם על חשבון אמונתם הדתית עד כדי הצטרפותם של חלק מהם לשורות השלוחה של המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית בפלשתינה המנדטורית.

איש מעדת הטמפלרים לא נשאר בארץ-ישראל. כיום צאצאיהם פזורים בעולם, בעיקר באוסטרליה, לשם הוגלו הטמפלרים ע"י הבריטים.

 

אוצרת: שרה טוראל

23 במרס עד 25 בספטמבר 2006