מוצג מיוחד - חוצה קווים


מינדי וייזל, אמנית זכוכית

 

הציירת, מינדי וייזל, החלה ליצור בזכוכית בשנת 2005. בחומר זה מצאה אפיק הבעה לנושאים המעסיקים אותה לאורך כל יצירתה, הנובעים ממצבים רגשיים מורכבים ומחשיבה מודעת ולא-מודעת.

כבת להורים ניצולי שואה, סיפור חייה של וייזל הטביע חותם על דרכה האמנותית ועיצב את ראייתה האסתטית. ציוריה המוקדמים, על קנבס ונייר, קודרים ועגמומיים, שזורים בצפנים סמויים למחצה, חבויים בשכבות עבות של צבע במסווה של קליגרפיה מופשטת, מילים בודדות וכן המספר A3146 שקועקע על זרועו של אביה במחנה ההשמדה אושוויץ. קומפוזיציות מופשטות אך עזות מבע אלה, שהתייחסו לנושא השואה והשרו אווירה של אימה ומוות, פינו את מקומן להתפרצות צבע, לחיוניות ולרגש, המאפיינים את כלל יצירתה מאז. משיכות מכחול ספונטניות, היעדר צורה מוגדרת, ריבוי שכבות צבע ומרקמים, שרבוט מהיר וסגנון אינטואיטיבי מאזכרים את ציורי ה"פעולה/מחווה" המזוהים עם האקספרסיוניזם המופשט האמריקני שלאחר מלחמת-העולם השנייה.

חציית הקווים מציור למדיום כה שונה - הזכוכית -  הפיחה בעבודתה של וייזל אור, אווריריות ושקיפות. יצירותיה עשויות מזכוכית נוזלית, שבורה, חתוכה, צבעונית או חסרת צבע, המותכת בכבשן בתוספת אבקות, גרגרים וחוטים של זכוכית. בדומה לציורים ולקולאז'ים שלה, יצירות הזכוכית מפגינות אנרגיה רגשית, עוצמה חזותית וספונטניות. בזכוכית וייזל מצאה מדיום הלוכד וחושף מטען רגשי מורכב. הפעולה הפיזית של ריבוד הזכוכית והתכתה היא רכיב חיוני של התוצר המוגמר: "כאשר אני יוצרת בזכוכית, הרגשות נחשפים במערומיהם". עצם תהליך העבודה - יצירת דבר חדש, שלם, מתוך השבור והמרוסק - מסמל בשבילה תחייה והתחדשות, לידה מחדש מתוך עיי החורבות.