ביתן הקרמיקה


 סיור וירטואלי 360°

 

הבית הישראלי

 

הביתן מציג מציג בשישה מדורים את הקדרות הקדומה על היבטיה השונים, וזאת בנוסף להיבט ההיסטורי המקובל במוזיאונים ארכיאולוגיים-היסטוריים.

גילוי תכונת ההתחרסות של הטין על ידי צריפתו באש נתן בידי האדם חומר מלאכותי חדש, גמיש וזול יותר משאר החומרים, שאיפשר לו ליצור חפצי אמנות ופולחן וכן כלי אגירה וכלי בית למיניהם. תפוצתם הגדולה של כלי החרס, וכן תכונת ההישרדות של החומר הזה, מאפשרות לנו היום להכיר באמצעותו את תחומי החיים השונים בימי קדם.

 

גילוי החרס וראשיתה של הקדרות

במהלך התקופה הניאוליתית (4200-8350 לפנה"ס) החל האדם משתחרר בהדרגה מתלותו המוחלטת במה שסיפק לו הטבע, ולמד לראשונה לגדל חלק ממזונו במו ידיו. לשם כך הוא נזקק למכשירי עבודה מיוחדים ולכלים מסוגים חדשים. בעוד כלי הציד וכלי עבודת האדמה נוצרו כבעבר מהחומרים שהכיר ומצא מן המוכן בטבע, כגון אבן, עץ ועצם, הרי הצורך במכלים מתאימים לאיסום תוצרתו ואגירתה הביא להמצאת החרס.

 

מלאכת הקדרות לשיטותיה

כלי החרס עצמם הינם המקור העיקרי לידיעותינו על התפתחותה של מלאכת הקדרות מראשיתה.

מלאכת יד בארץ-ישראל הקדומה: התקופה הכלקוליתית והתקופה הכנענית הקדומה (מאות 3-4 לפנה"ס). עקבות העבודה ביד ניכרים בכלים: עיצוב במשיכה, עיצוב בגדילים, עיצוב בשלבים. טביעות המחצלת הנראות על בסיסי כלים מעידות שהכלי עמד על מחצלת בעת עיצובו.

 

מלאכת יד בקפריסין הקדומה

המאה ה-2-3 לפנה"ס. הקדרות הקפריסאית הצטיינה כבר מראשיתה בצורותיה המעניינות, בהישגיה האסתטיים ובאיכותה המעולה. הכלים המוצגים כאן עשויים כולם ביד, וראוי לציין שמלאכת היד, בייחוד לייצור כלי יוקרה, נמשכה בקפריסין עוד מאות שנים גם אחרי שבארצות השכנות ובאי עצמו השתרש כבר השימוש באבניים.

 

מלאכת הקדרות בחברות כפריות בנות זמננו באפריקה

(צפון ניגריה ואתיופיה) ובאמריקה (מכסיקו וגואטמלה)

שיטות הבנייה ביד הנהוגות עד היום והמודגמות באמצעות תצלומים, שחזורים וכלים באות לסייע להבנת דרכי עבודתם של הקדרים הקדמונים.

  

מלאכת האבניים בארץ-ישראל הקדומה

השימוש באבני היוצר השתרש בארץ בתקופה הכנענית התיכונה ב', אף שניצניו ניכרים כבר בקדרות התקופה הכלקוליתית. חידוש טכנולוגי זה חולל מפנה חשוב בייצור כלי החרס. בתצוגה סוגי אבניים, ששימשו בארץ מהתקופה הכנענית ועד הביזאנטית ולצדם כלים מאותן התקופות העשויים כולם על האבניים.

 

מלאכת האבניים במצרים הקדומה וביוון העתיקה

לשם המחשת מלאכת האבניים במצרים הקדומה מוצג כאן העתק של ציור קיר מימי השושלת ה-12 (המאה ה-19 לפנה"ס) המתאר בית יוצר. על פי ציור זה נעשה גם הדגם המשוער של האבניים המצריים שלידו. כלי חרס יווניים מהתקופות הארכאית והקלאסית (מאות 4-7 לפנה"ס) מעידים על שליטתו המלאה של הקדר במלאכת האבניים, ברזי החומר, בצריפתו ובעיטורו. כמו כן, מוצגים תיאורים של בתי יוצר, כפי שצוירו על גבי כלים יווניים אחדים.

בתצוגה שחזור של בניית כלי ענק בגדילים על האבניים, בשיטה הנהוגה עד היום בכרתים. שיטה זו מבהירה את אופן בנייתם של הפיטסים הקדומים בארץ-ישראל.

כמו כן, מציגים את הדרכים השונות לעיטורם של כלי החרס: חיפוי, מירוק, סריקה, ציור במכחול, עשיית תבליט בדפוס וכן דרכי זיגוג מגוונות שרווחו בקדרות האסלאמית.

 

כלי החרס בחיי היום-יום 

להמחשת שימושיהם השונים של כלי החרס במשק הבית הקדום, שוחזר בית מגורים ישראלי טיפוסי לתקופת המלוכה (מאות 7-10 לפנה"ס), על מכלול כליו ואביזריו. השחזור נעשה לפי תכנית אחד הבתים, שנחשף בתל-קסילה שבתחומי המוזיאון.

 

כלי החרס בלימוד הארכיאולוגיה

מדור זה עוקב אחר התפתחות צורותיהם של שלושה כלים ארץ-ישראליים מתקופה לתקופה: נר השמן, סיר הבישול וקנקן האגירה. לכל תקופה כלים אופייניים לה. הודות לשינויים הצורניים והטכנולוגיים הניכרים בהם, הפכו כלי החרס מכשיר עזר בידי הארכיאולוגים להבחנה בין התקופות השונות ולקביעת זמנן. כלי חרס, ששימשו במסחר והועברו מאזור לאזור, מסייעים ללימוד הקשרים הבינלאומיים בתקופות הקדומות. בתצוגה כלים שיוצאו מן הארץ, ולצדם מגוון רחב של כלי יבוא מהארצות השכנות (מצרים, קפריסין ואיי הים האגאי), כולם מהתקופה הכנענית המאוחרת (מאות 13-15 לפנה"ס), תקופה שהצטיינה במסחר ענף בין ארצות הים התיכון. 

 

טין וחרס כחומרי כתיבה

במדור זה מוצגים שלושה נושאים:

 

כתב היתדות - כתב זה, שהומצא בשומר, שימש לכתיבה במסופוטמיה ובמזרח הקדום כולו. הוא הוטבע בעזרת קנה על לוחיות של טין רך, שאחר כך יובשו. בתצוגה כתובות ותעודות מנהליות (אלף 1-3 לפנה"ס) ובהן תעודה שנשתמרה בתוך מעטפתה.

 

כתב עברי קדום מימי הבית הראשון - קנקן אגירה מלכיש וידיות קנקנים, שהוטבעו בחותם "למלך" לפני שנצרפו בכבשן (מאה 8 לפנה"ס), ולצדם מכתבים מהארכיון בערד, הכתובים בקולמוס ובדיו על שברי חרס (אוסטרקונים).

 

כתובות מאגיות מתקופות שונות, שנכתבו על חפצי חרס: "כתבי המארות" ממצרים - צלמיות בדמות אדם שכוסו בקללות (מאה 18 לפנה"ס). לצדן קערת חרס יהודית מבבל (מאות 11-9), ועליה כתובת השבעה.

 

אמנות ופולחן

שני ארונות קבורה דמויי אדם (אנתרופואידים) מבית-קברות בדיר אל בלח, פותחים מדור זה. ארונות חרס אלה משקפים פולחן קבורה, שחדר ממצרים ארצה בשלהי התקופה הכנענית. במרכז האולם, מבחר כלי חרס המצטיינים ביפי עיצובם ועיטוריהם, צלמיות של אדם ובעלי חיים, פסילי אלים ואלות, כלי מנחה, קטורת ונסך, שחלקם נועדו לפולחן, וכולם מבטאים את צרכיו הרוחניים והאסתטיים של האדם.