Background Image
Table of Contents Table of Contents
Next Page  21 / 292 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 21 / 292 Previous Page
Page Background

19

קעקועים: בין השבטי לאוניברסלי

דיכוי ושלילת חירות היו דרכן של הדתות המונותאיסטיות לבדל עצמן מתפיסות

40

שנתפסו בעיניהן פגאניות.

כתב־יד סיני משנת 792 לספירה רואה בקעקוע סימן לברבריות ואות קלון.

באופן דומה, כתב־יד יפני משנת 027 מעיד כי קעקועים שימשו אמצעי ענישה

העונש

בידי הקיסר (זאת העדות הקדומה ביותר לשימוש בקעקוע למטרה זו).

כלל קעקוע על מצחו או זרועו של הפושע — אות קלון שסימן את בעליו שנדחק

לשולי החברה. עד המאה ה־71 כבר התהווה ביפן קוד סימון בקעקוע של

פושעים ומנודים. לפני כ־003 שנה, בתקופת האדו, החלה לצמוח ביפן תרבות

קעקועי היאקוזה, כתגובת־נגד לסימונם בכפייה של פושעים. אנשי הפשע

המאורגן כיסו את אות הקלון שעל גופם בקעקועים קישוטיים, שהיו לחלק בלתי

41

נפרד מאורח חייהם ולסימן ההיכר שלהם.

במאה ה־91 התגבשה תיאוריה בקרב כמה קרימינולוגים, לפיה מי

שפוגע במכוון בעורו על־ידי קעקוע נחשב בלתי שפוי, בעל אישיות שלילית

או סוטה. לתיאוריה זו הייתה השפעה גם שנים רבות לאחר מכן. כך למשל

פורשו קעקועים שנמצאו על גופן של מומיות נשים ממצרים העתיקה כסמלים

קעקועי ענישה, יפן, תקופת אדו. מאויר בעקבות טמבייאשי

Punishment tattoos, Japan, The Edo Period. Illustration after Tamabayashi

From: S. Gilbert,

Tattoo – A Source Book

, Juno Books, LLC, USA, 2000: p. 77