ביתן נחושתן

בכניסה לביתן מוצג מכרה נחושת משוחזר, שמציג שיטות ומערכות כרייה מן האלף ה-5 לפנה"ס ומסוף האלף ה-2 לפנה"ס, וכלי כרייה מתקופות שונות.

המדור העוסק בייצור הנחושת מוקדש לטכנולוגית ההתכה – מדע מורכב שדרש שליטה ומיומנות רבה – והתפתחותה במהלך ההיסטוריה. מפעלי הנחושת הקדומים דרשו מערך מסועף של כוח אדם. תהליך העבודה המורכב החל בכרייה, דרך שינוע והתכה והסתיים בקבלתו של התוצר הסופי – מטיל הנחושת, שהועבר לעיבוד סופי באתרים אחרים. כאן תוכלו לפגוש גם את עפרות הנחושת, שהן חומר הגלם הראשוני בתהליך ייצור הנחושת. מולן מוצגים תנורים מן האלף ה-5-4 לפנה"ס (התקופה הכלקוליתית), תנור מקורי מתוארך למאה ה-12 לפנה"ס (תקופת הברונזה המאוחרת), ותנור מהמאה ה-10 לפנה"ס (מתקופת הברזל), אל מול התנורים מוצגים מפוחים משוחזרים על בסיס ציורי קיר מקברים מצריים.

מדור אחר מוקדש לחיי היום יום של בעלי המקצוע המיומנים הללו, שסוגלו להם מאפיינים פולחניים. מגוון פריטים ייחודיים מחומרים אורגניים, דוגמת עץ וטקסטיל, השתמרו תודות לאקלים המדברי הצחיח. הם מספרים את סיפורם של האנשים שעמדו בלב התעשייה הזו, ושל הקהילה שסבבה אותם. אותה אוכלוסייה כמעט ולא הותירה אחריה שרידי מבנים, כך שככל הנראה ניהלה אורח חיים נוודי שהתבסס על מבנה חברתי-פוליטי מורכב שבזכותו שגשגה תעשיית הנחושת.

בביתן מוצגים גם כלי חרס מטיפוס קוריה (Qurayyah Painted Ware), המוכרים גם בשם "כלי חרס מדיינים" שנמצאו בחפירות. כלים יפיפיים מעוטרים בצבע, שקרויים על שם האזור בו הם נוצרו – נווה המדבר אל-קוריה שבצפון מערב חצי האי ערב. לצידם התגלו באתר פריטי חרס רבים אחרים, חלקם מטיפוס נגבי מקומי, חלקם כנעניים וחלקם מצריים. כל אלה מעידים על אופיו החברתי המורכב של האתר.

התצוגה כוללת גם מבחר ממצאים ממקדש האלה חתחור, אלת הכורים המצרית, הנמצא בתמנע שבדרום הערבה. המקדש נבנה במאות ה-13-12 לפנה"ס (תקופת הברונזה המאוחרת), ובסמוך לו כתובת מצרית שבה מוזכר רעמסס ג׳ מלך מצרים. המקדש המשיך לשמש את האוכלוסייה המקומית גם במהלך ראשית תקופת הברזל. הוא נחפר לראשונה על ידי בנו רותנברג בשנת 1969, ומתאפיין בשילוב של ממצא מקומי ומצרי. ההשערה המקובלת כיום היא שהמצרים עשו שימוש בידע הרב שצברה האוכלוסייה המקומית במפעלי ההתכה והכרייה שלהם.