חומר ללא חומר

אמנות הנייר בישראל

הנייר נמצא בכל מקום. בכל יום אנו משתמשים בו או פוגשים אותו יותר פעמים מכפי שאנו זוכרים -עיתונים, כתבי עת, ספרים וקומוניקטים, הדפסים, כרזות, צילומים, כרטיסים, אריזה, שטרות כסף, חשבוניות, קופסאות קרטון, נייר טואלט ועוד. מהפכת המחשוב של העשורים האחרונים הבטיחה משרד נטול נייר, אך בדור האחרון שולשה למעשה כמות הנייר שבשימושו של כל עובד. רק לאחרונה הנפקת שטר ה- 20 ₪ החדש מפלסטיק העלתה שוב את נושא הנייר לכותרות. 

אוצר התערוכה, פול ג'קסון תר ברחבי הארץ אחר אמני נייר ייחודיים בכדי להעמיד בתערוכה תמונת מצב לאמנות זו בישראל, תוך שימת הדגש על בחירת עבודות שונות במהותן ובסגנונן ולייצג תמונת מצב מורכבת ומגוונת. פול ג'קסון הוא אמן נייר מקצועי מאז 1982. פסליו בקיפולי נייר הוצגו במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם. פרסם כשלושים ספרים על אמנויות הנייר וביצע עבודות מסחריות רבות. מלמד בשנקר, בית-הספר הגבוה להנדסה ולעיצוב.

האלכמיה של אמנות הנייר - מדבריו על התערוכה מדגיש ג'קסון את הרב גוניות של החומר- "נייר", את הקסם ביצירת אמנות מנייר ההופכת אותו בתהליך אלכימי מחומר זול ונחות ליצירה רבת יופי ויקרת ערך: "רוב האנשים חושבים שנייר זה רק בשביל "קוואה - קוואה" (צפרדע הנייר) אך אמנים רבים מוצאים שבנייר גלומות אין ספור אפשרויות. זו התערוכה הראשונה בארץ העוסקת בנייר ברמה הלאומית, לכן חשבתי שרצוי להציג את המגוון הרחב, ואכן מצאתי שונות גדולה בין עבודות האמנים השונים. הייתי רוצה שהמבקרים בתערוכה יתענגו על העבודות, שיהיו מופתעים, יש כמות גדולה של נייר הנמצאת סביבנו ביום יום, ובתערוכה אנחנו מוציאים להם את החומר היומיומי הזה מהקשריו המוכרים, כשאני חושב על נייר אני לא מדפיס עליו או משתמש בו כדי לארוז את מנת הפיש אנד צ'יפס שלי, נייר עבורי עשוי להפוך לדבר מקסים, לאמנות". עוד מוסיף ג'קסון: "יש דרכים רבות להכין נייר- מעיסת נייר עשויה ביד, שאז מרקמה יהפוך גס יותר וסיבי, לישת נייר או בדרך תעשייתית יותר, בדרכים "יבשות" או "רטובות", וישנן גם דרכים רבות לעבוד עם נייר - אוריגאמי או צורה של מתכת, הטווח הוא מאוד גדול. אך נייר הוא לא חומר מסורתי לאמנות מערבית, זה קצת פריקי עבור אמן לעבוד עם נייר, ועדיין זה נחשב לאומנות ולא לאמנות. זה טוב כדי להדפיס עיתון אך בעיני הנייר טומן בחובו סגנונות רבים ורב השימושיות שבו רק משחקת לטובת האמן. אמן הנייר בעיני הוא אלכימאי, ערכו של הנייר עצמו נמוך, רבים מתייחסים אליו כמו לזבל, אבל מבחינת האמן זה זהב, החשיבות היא במה שאתה עושה ממנו.למשל בנושא המיחזור הנייר הוא חלק מאוד חשוב, הנייר הוא חומר שלא שורד, כיצירת אמנות, זה לא כמו פסל אבן, כך שאמנות זו ממש כמו בפילוסופיה של המזרח הרחוק, תלויה ברגע החולף ובעצמם ובכך מעצימה את הנצח".

על תהליך האוצרות בתערוכה "חומר ללא חומר" אומר האוצר: "עשיתי כמיטב יכולתי לבחור יצירות בעלות איכות המשקפות קשת רחבה של הקשרים, טכניקות וסגנונות אמנותיים, לרַבּות הצגת הנייר בתור משטח, מבנה ומִרקם, בתצורה הנדסית וכאמנות קונספטואלית, במלאכת יד מסורתית ובעיצוב מודרני. מדינת ישראל התברכה ביוצרים ובאמנים, אך למרות זאת, הנייר כחומר ליצירה עדיין לא נהנה מהמעמד שאליו הגיע במדינות מערביות אחרות. על כן, חשבתי לנכון להזמין כמה אמנים מארצות אחרות להציג עבודות מסוגים שאינם מיוצרים (עדיין) בישראל. אני מקווה שהחלטה זו, השנויה במחלוקת בעיני אחדים, תרמה להעמדת תערוכה שלמה יותר".

השימוש ההיסטורי בנייר כאובייקט אמנותי
השימוש המסורתי והעיקרי של הנייר כתשתית לטכסטים או לתמונות קיים גם היום. ליפנים תרבות של עטיפה טקסית מורכבת שהתפתחה לאוריגאמי, קיפולי הנייר (ביפנית, אורי משמעו לקפל וקאמי משמעו נייר אך מבוטא כגאמי  - אוריגאמי). גזירת נייר היא אמנות סינית מסורתית הנפוצה גם כיום. אולם, לפני כארבעים שנה, בעת "מהפכת התרבות" שהכריתה באלימות מסורות סיניות עתיקות מאוד, הגיעו ידיעות על אנשים שהותקפו ונרצחו על שעסקו בגזירת נייר.
ספרים ובהם דמויות בולטות וקופצות או חלקים נעים אחרים, כמו גלגלים מסתובבים, תמונות נעלמות, כנפיים מתנפנפות ודמויות הנמשכות בחוט יוצרו לראשונה באירופה לפני 700 שנה, בעיקר בספרי לימוד לשם הדגמת מושגים מדעיים. לקראת המאה ה-18 הם החלו להופיע בספרי ילדים. הספרים הראשונים שאנו מכירים אשר כללו דמויות תלת-ממדיות, הוצעו למכירה באמצע המאה ה-19 בלונדון וכעבור כמה  שנים גם בגרמניה.
צלליות דיוקן גזורות מנייר בצבע שחור היו אופנתיות באירופה באמצע המאה ה- 18 ונקראו "סילואטות", על שמו של שר האוצר הצרפתי הקמצן, אטיין דה סילואט, שנקשר לכל דבר שיוּצר בזול.
בשונה מגזירת הנייר בסין, גזירת הנייר באירופה מתאפיינת בסימטריה המושגת בקיפול הנייר לשתי שכבות או יותר. מגזרת הנייר עדיין מקובלת בקרב קהילות יהודיות ברחבי אירופה ונושאיה שאובים מתחום היודאיקה.
בתקופה המודרנית, רק במהלך חמישים השנים האחרונות הפך הנייר עצמו לחומר שממנו יוצרים יצירות היכולות להימנות עם "האמנויות היפות", הרישום ומלאכת מחשבת בני זמננו, יותר מאשר עם עבודות מסורתיות או עם מוצרים שעוצבו בידי אומנים מיומנים. יש אמנים עבורם הנייר איננו עוד משרת נאמן אלא אדון.

אוצר: פול ג'קסון

מ- 25 ביוני עד 25 באוקטובר 2008