// מוזיאון ארץ ישראל

דלתות ההיכל


שחזור ארון הקודש האיטלקי מהמאה ה-18

 

לאחר שלוש שנים הסתיים שחזור ושימור ארון הקודש מבית כנסת מאיטליה. לפני כשלושים שנה הגיע למוזיאון, מפורק, ארון קודש מן המאה ה-18, שהיה מוצב בבית הכנסת של העיירה טרינו ורצ'לזה שבחבל פיימונט באיטליה. הפריטים היו מכוסים בשתי שכבות של צבע שנעשו בתקופות שונות וכיסו על המוטיבים הייחודיים של  ארון זה - צורתו הארכיטקטונית המרמזת על בית המקדש (עמודים, שערים, חלונות, תיאור פרספקטיבי של אכסדרת וחזית המקדש), מוטיבים של עיטורים צמחיים ברוח תקופת הבארוק (אקנטוס, עלי חבצלת, זרי פרחים וקערות פירות) ומוטיבים סמליים יהודיים. שכבות צבע אלו כיסו גם על עיטורי הזהב של הארון וציורי השיש שעליו. הארון הורכב מחדש במוזיאון והוצב במבנה מיוחד שתוכנן על ידי האדריכל ורנר ויטקובר.

לקראת שנת 2000 הגיעה בקשה ממוזיאון ה"גראנד פאלה" בפריס להציג את דלתות ארון הקודש בתערוכה "מבט לעתיד" כפריט יחיד מישראל משום שהדלתות המשקפות את בית המקדש מסמלות בעצם את תקוות העם היהודי. לקראת התערוכה נעשה שיחזור מושלם של הדלתות, בזכות תרומה מיוחדת. משמרת האמנות האיטלקיה הידועה פיה שאקה הגיעה לישראל, ועזרה בחשיפה יחד עם המשמרת הישראלית נגה שוסטרמן, שלאחר שיפוץ הדלתות המשיכה לחשוף ולשמר גם את ארון הקודש כולו.

עבודת השיפוץ נמשכה כשלוש שנים בעבודת נמלים יומיומית קשה, כדי לא לפגוע בשכבה המקורית. אט-אט נחשפו צבעי הירוק והזהב של עמודי הארון, לוחות הברית בחלקו העליון של הארון עם עשרת הדברות הכתובות באותיות זהב על רקע שחור, ציור אכסדרת המקדש על דלתותיו ומעליהן קונכיה גדולה, מוזהבת, בסגנון הבארוק, הגדר התוחמת את ארון הקודש ומנורות המתכת המוזהבת שנחשפו בעזרת משמרת המתכות רווית לין.

 

גלגוליו של ארון הקודש ושיפוצו מן העיירה הקטנה באיטליה לתל-אביב, כמו גם חקירת תיארוכו, נפרשים על פני יותר משתי מאות, מעיירה איטלקית קטנה, לעיר הגדולה טורינו, למילנו ולתל-אביב: בית הכנסת נועד לשש משפחות יהודיות שנשארו במקום. למרות מספרם המועט של היהודים הם הזמינו ארון קודש מפואר משום שבאותה תקופה נאסר על היהודים להשקיע בעצמם - בלבוש ובתכשיטים - והכסף שהצטבר בידיהם הושקע בארון הקודש שבבית הכנסת.

במשך השנים עזבו היהודים את העיירה, ובית הכנסת נהרס בשנת 1958. הריהוט שהיה בו הועבר למחסנים. אספן יהודי ממילאנו, ד"ר ברונו מודנה, מצא את הפריטים והוא שתרם אותם למוזיאון.

כשהגיעו חלקי הארון לארץ, בשנת 1973, בעזרתם של "קרן בית אלרן" ועיריית תל-אביב, הוא נבחן על ידי המשפצת האיטלקיה, פיה שאקה, וכבר לפני 20 שנה היה ברור ששכבת הזהב, שכוסתה במשך השנים בשכבות צבע, עדיין נותרה עליו.

על תיארוכו המדוייק של בית הכנסת הכבידו חסרונן של כתובות הקיר שעיטרו את כותלי בית הכנסת ונמחקו עם השנים וכן שרפתם של מסמכי הקהילות היהודיות מפיימונט שרוכזו בבית הכנסת הגדול של טורינו בשנת 1942. האדריכל יעקב פינקרפלד חקר את תולדות הארון, האדריכל פרופ' דוד קסוטו החל לחקור את תיארוך הארון. תוצאות המחקר מגלים כי ארון הקודש הזה נבנה בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-18 ושהוא היה הראשון בארונות הקודש באיטליה שהעץ ממנו נבנה צופה בעלי זהב ונצבע בצורה המדמה שיש.

במהלך מחקרו גילה גם פרופ' קסוטו את שמו של האדריכל שבנה את בית הכנסת: בנדטו אלפיירי, מי שהיה  אדריכל הבית של דוכסי סאבויה, שמו של הצייר נשאר עלום.

 

אוצרת: ניצה בהרוזי-ברעוז

מ- 17 בפברואר עד31 בדצמבר 2007