// מוזיאון ארץ ישראל

מקסים סולומון


רפורטז'ות 1947-1957

 

מקסים סלומון (1922-1991), מראשוני צילומי העיתונות בארץ, החל את דרכו בתקשורת הישראלית כצלם המערכת של "העולם הזה" והגדיר מחדש את עקרונות הצילום העיתונאי בארץ. במהלך דרכו נע בין הצילום החופשי, החתרני, אשר הציף שאלות חברתיות ופוליטיות לבין הצילום הממוסד, הצבאי, שפעל תחת עינו הפקוחה של הממשל. הוא נמנה עם דור הצלמים הצעיר שהצטרף לתחום עם קום המדינה, על אף שהיה אוטודידקט. בשנת 1950, כאשר הצטרף כצלם המערכת הראשון של "העולם הזה", היה מראשוני העיתונאים - צלמים בארץ, ואימץ בשיתוף עם אורי אבנרי את גישת הכתבה המצולמת - הרפורטז'ה. תמונותיו לא נלוו לכתבה, אלא היו לחלק אינטגרלי ממנה ולראשונה בישראל היו התמונות למרכיב הכרחי ומרכזי של המסר העיתונאי.
כפי שהונהג באותם ימים במערכת "העולם הזה", לצלם הייתה הזכות והחובה להשמיע את דעתו ולהיאבק עליה. סלומון קבע את התכנים הצילומיים וחיפש את זווית הצילום ונושאי הצילום על פי הבנתו. לעיתים אף מילא את תפקיד הכתב, כשהוא עושה זאת תוך כתיבה מלאת הומור וציניות. את כתבתו "ראיון עם סוס קרקס" (17.5.1951), חתם במילים: "'ואל תשכח להביא מצלמה', שמעתי את קולו של הסוס כשהתרחקתי מהמקום".
עם עזיבתו את מערכת "העולם הזה" החל לצלם עבור "במחנה". במקביל החל לעבוד כפרילנסר עבור העיתונים היומיים וצילם רבות עבור עמודי החדשות, תוך שהוא נוקט בגישה על פיה צלם עיתונות רשאי ומחויב להיכנס לכל אירוע, לתעד, לחשוף ולהעמיד סימני שאלה.
מקסים סלומון היה בעל אמונה חזקה כי לצילום ערך היסטורי. טרם עבודתו כצלם עיתונות עבד כצלם בשורות ההגנה, תעד את הגעתה של האנייה "אקסודוס" לחופי הארץ ומפגשים חשאיים עם גורמים ערביים. הוא יצר קשרי ידידות עם בכירי הממשל והצבא בארץ, בהם ניתן לחוש בדיוקנאות הרבים שצילם (משה דיין, עזר ויצמן במטוס, יצחק רבין בקורס צניחה, עוזי גל אוחז ברובה העוזי, שמעון פרס, יגאל ידין, רחבעם זאבי ודוד בן-גוריון). הוא היה מהצלמים הראשונים שהתלוו למשלחות הסקר הראשונות על המצדה, תיעד את תחילת העבודה בשדה הנפט בחלץ, כמו גם הצגות תיאטרון, צילומי אופנה, מצעדי צה"ל, אורח החיים במעברות ועוד.
בעיקר אהב לצלם את עיר הולדתו תל אביב את נופיה ומשוטטיה ולאו דווקא את הדמויות המרכזיות בחיי הרוח והחברה בעיר. בצילומיו נראית תל אביב מנקודת מבטו, הספק מהורהרת, של משוטט עירוני, תוך שימת דגש על האדם במרחב הפרטי והעירוני. הוא צילם את הקבצנים, הבתים והשכונות, המסיבות וחיי הלילה, את הקשישים ואת מוכרי הנקניקיות, את נבחרת הכדורגל של בית הקפה "כסית" ועוד.
זווית צילום נוספת ושוברת מוסכמות נראית במבחר של צילומים  בעלי אופי מיני וחושני, אשר היו בוטים מהמקובל בארץ בשנות החמישים. בין צילומיו אלה צילום של ערום גברי ושל מחוות גבריות בעלות רמיזות הומו-ארוטיות, בהן ניתן להבחין בצילומי דייגים, פועלי קידוח בשדה הנפט בחלץ, מטוס ומכונאי ועוד. כולם תמונות שצילם בסביבה שבשנים אלה הוגדרה כגברית מובהקת.
סלומון המשיך לצלם בשנות החמישים במצלמה בפורמט 6x6 מהסוג המוכר של צלמי שנות השלושים, כאשר פורמט הצילום שלה מאפשר לו לשמור בצילומיו על רמת אסטטיקה גבוהה. פורמט צילום זה חייב שהייה בעת הצילום, אשר אפשרה לו ללכוד את הרגע הפחות צפוי ולצופים בתמונותיו להשתהות רגע נוסף מול האובייקטים המצולמים.

 

אוצר: גיא רז

מ- 25 בדצמבר 2007 עד 31 בדצמבר 2008