אמנות מכשפת - מוזיאון ארץ ישראל

אמנות מכשפת
אמנים בינלאומיים יוצרים בהשראת פולחנים ומסורות עתיקות

פאשפה - יש יער קסום בתוכנו, ארנסטו נטו. צילום: Mick Vincenz
פאשפה - יש יער קסום בתוכנו, ארנסטו נטו. צילום: Mick Vincenz
בתסבה רומרו, צללים נודדים, 2016. צילום באדיבות האמנית
בתסבה רומרו, צללים נודדים, 2016. צילום באדיבות האמנית
המאסטרים הגדולים, אוסף דינה ומיכאל וייס לאמנות אפריקאית. צילום: דוריאן גוטליב
המאסטרים הגדולים, אוסף דינה ומיכאל וייס לאמנות אפריקאית. צילום: דוריאן גוטליב

אמנים בינלאומיים יוצרים בהשראת פולחנים ומסורות עתיקות ולצידם מוצגות יצירות אמנות אתנוגרפיות נדירות וחפצי פולחן ארכאולוגיים בני 3,000 שנה

"אמנות מכשפת" היא תערוכה רב תחומית המציגה מיצבים, מיצגים ו"חפצי עוצמה" שנעשו במדיה עכשווית על ידי אמנים בינלאומיים בני זמננו, היוצרים בהשראת פולחנים ומסורות טקסיות עתיקות ממגוון תרבויות.

לצדם מוצגות יצירות אמנות אתנוגרפית נדירות וחפצי פולחן ארכאולוגיים בני 3,000 שנה. אלה ואלה שואבים את השראתם מהימים בהם האמנות הייתה סוג של קסם, חלק בלתי נפרד מהפולחן, ושימשה כאמצעי לחולל שינוי בעולם נטול טכנולוגיה. האמנים העכשוויים הולכים בעקבות אבותיהם הקדומים, וגם הם יוצרים מעין מרחב מקודש כדי ליצור שינוי של מודעות, יצירת הבנה, ביטוי של מחאה.

השילוב בין העתיק והמסורתי לעכשווי מחזיר את הקסם לאמנות, בכך שהוא יוצר חוויה, חלל שמעביר את הצופה דרך זמנים ותרבויות. באמצעות היצירות חוזרים היוצרים והצופים אל שורשי הפעולה האמנותית: טרנספורמציה, ריפוי, שינוי בתודעה ובמציאות האנושית.

בלב התערוכה מוצג מיצב הענק פאקספה – יש יער קסום בתוכנו, עבודה עכשווית הנטועה במסורת אותנטית מהאמזונס, שבה השמאן טוען בכוחות את המרחב המקודש של השבט, וחולק את הידע הקוסמי והמעשי של אבותיו עם הקהילה. היצירה היא מתחם מקודש, חי, המבטא את החזון והחלום של האמן הברזילאי ארנסטו נטו ואמני האמזונס, אמני הצמחים והפאז'ה (שמאנים) בני השבט הוני קוין ליצור יחד מקום של טרנספורמציה, אזור של מפגש וביטוי, ואתר ריפוי, גם במרחבים רחוקים מארצות אבותיהם.

ארנסטו נטו, מהאמנים החזותיים הבולטים בעולם כיום, ידוע ביצירת מיצבים ופסלים מחומר דמוי רשת שהוא ממלא בחפצים שונים כמו תבלינים, חול וקונכיות. הוא משלב צורות וחומרים אורגניים המערבים את כל חמשת החושים, ומייצר תפיסה חדשה של הגבולות בין יצירת אמנות ובין הצופה.

נטו שואב מעושר הטבע, ומאמין כי מיקרוקוסמוס עוצר נשימה טבוע בכולנו. בהשראת בית הגידול של בני ההוני קוין, היער והידע המסורתי, הם יוצרים יחד מכלול ומחיים אותו. פאקספה, בשפתם, היא צפרדע צבעונית זעירה שגופה מכוסה בהפרשה רעילה המשמשת גם לריפוי. הרשת זוהרת בצבעי גופה, ובתוכה מרחפים אלמנטים פיסוליים, מלאים בגבישי אמזוניט ובגבישי הרים, שנראים כמו כיפת עצים, צומחים מתוך רשת נוירונים. חלל פיסולי החובק את הגוף והרוח ויוצר, לפי אמונתם, אחדות בלתי ניתנת לחלוקה.

חניכת המתחם תערך בטקס של האמן ושל השמאן טקסנה באנה, נציג בני ההוני קוין, בפתיחת התערוכה, ובהמשך יתקיימו במיצב פעילויות מיוחדות בהתאם לחזונם. זה ביקורו הראשון של ארנסטו נטו בישראל.

מעגלי חיים ומוות

גם מיצבי הענק של בתסבי רומרו המקסיקנית, המושפעת ממיתוסים ופולחנים של מעגלי חיים ומוות של תרבותה, מזמינים את הצופים לחוות את יצירותיה המשמשות לטרנספורמציה אישית ולביקורת על עוולות חברתיות. עבודותיה, שהוצגו ב־100 תערוכות בחמש יבשות, כולל במוזיאון הבריטי, בגראנד פאלה, במוזיאון MARCO ועוד, מוצגות לראשונה בישראל.

אמנים בעקבות מורשתם

מורשתם הטקסית של האמנים ניכרת גם בריקודי המכחול והדיו של טומוקו קוואו המשתמשת בקנג'י, סימני הכתב היפני, ובגופה, להעצמת נשים. אל אנאצוי, שנולד בגאנה, יוצר אריג "קנטה" אפריקאי קסום אך מתעתע, והופך אותו לקינה על תרבות וסביבה. האמן האבורג'יני מצטבע בצבע אדמה מקודש, בפעולה שקושרת אותו לעולם הרוחות, המסורת והמיתוסים של בני הקבוצה שלו, ומאחדת אותם יחדיו.

דנה קלקסטון הקנדית בת הלקוטה, יוצרת רעשן פולחני בטקס טרנס הפנוטי, שצליליו משמשים כפסקול התערוכה כולה. האמן האמריקאי הנודע ג'ימי דורהאם, שעסק בדו־קיום וביחס של חברות ותרבויות אל הטבע, יצר את "חיות העוצמה". ג'פרי גיבסון, גם הוא יליד אמריקאי, יוצר קסדות טקסיות מעוטרות, בהשראת טקסים חברתיים-דתיים של לבוש וקישוט, ומשלב את המורשת שלו בנושאים מהתרבות הפופולרית והקווירית העכשווית.

נשים ופולחנים

מרטין גוטיירס, אמנית טרנסית, המושפעת ממורשתה הגואטמלית, מגלמת שדות ואלות אצטקיות, שמייצגות מודלים פולחניים של נזילות מגדרית. אנה מנדייטה, ילידת קובה, מקריבה קורבנות בהשראת פולחני סנטריה (גרסה מרכז אמריקאית של וודו). ויקטוריה חנה הישראלית, יוצרת קמע חי, סשן קולי של מאגיה המתממשת בגופנו. קמיל אנרו מציגה גרסה פוסט-קולוניאלית לטוטם ממלזיה, מגולף בסמלי האבות המסורתיים על כנף מטוס ספורט צרפתי.

השורשים המקוריים

כמו כן לצד כל אלה מוצגים בתערוכה פסלים אתנוגרפיים נדירים המפגישים אותנו עם השורשים המקוריים או סוג של אבות רוחניים שנתנו השראה לאמנים מודרניים, ומציבים מראה מול כפיליהם העכשוויים. פסלים אלה, שחלקם נשמרו בגניזה ביער קדוש, נוצרו בידי גדולי האמנים המסורתיים שפעלו במאה ה־20 במערב אפריקה. רבי האמנים, שהיו בקיאים ברזי הפולחן ופעלו על פי כללי המסורת, הוסיפו להם לעיתים חומרים שהעניקו להם כוחות על־טבעיים. עם מסירת היצירה לקהילה היא עברה תהליך של הקדשה: הפסל, שצורתו אנושית, הפך לכלי קיבול לאל או לרוח. היצירות מנכיחות לצופים את הרוחות המגינות של האחווה הסודית של הנשים.

עתיקים ונדירים

משלימים את "אמנות מכשפת" כלי פולחן עתיקים מאוספי המוזיאון, שהתגלו במקדש הפלישתי בתל קסילה שבגן המוזיאון, ועוצבו לפני אלפי שנים על ידי אמנים כוהנים מקומיים, ו"מקדשי מעט" שנחשפו בגניזה באתר פלשתי יבנה ים. על חלק מהכלים נמצאו לאחרונה שרידים של סם משנה תודעה ושל חומרים מעוררי הזיות, שהגבירו את הנופך המיסטי של הטקסים שבהם שימשו, והעניקו למשתתפים חוויה אקסטטית.

מסע רב­־תחומי

"היצירות כולן, מהעבר ומההווה, מהדהדות שאלות שהעלו ארכיאולוגים ואנתרופולוגים כמו גם אמנים מודרניים, שראו באדם-האמן הקדום, ובאמנות הפולחנית שנוצרה בכוחו המאגי, את ראשית המעשה האנושי והאמנותי", אומרת אוצרת התערוכה, ד"ר דבי הרשמן, האוצרת הראשית של מוז"א. הרשמן, ארכאולוגית ואנתרופולוגית, המתמחה באמנות פולחנית, מתבוננת ביצירות מנקודת מבטה "בעבודות שנבחרו לתערוכה טמונים אוצרות רוח מאגיים פולחניים, והיא מובילה אותנו למעין מסע עלייה לרגל, בחיפוש המשלב תנועה, טקס, קולות ומראות, וצורה-יצירה חזותית".

"אמנות מכשפת" מוצגת במסגרת העונה הבינלאומית, כמחווה לתל אביב כעיר עולם, חוגג המוזיאון השנה בתוכנית תערוכות עם יצירות ויוצרים מרחבי תבל, ממדינות ומתרבויות מגוונות. תערוכות העונה מקיימות דיאלוג בין הלוקלי לגלובלי, ומציבות את המוזיאון על המפה העולמית.

התערוכה מלווה בטקסים, במפגשים, במיצגים ובהופעות מוסיקליות רב־תרבותיות ברוח אמנות מכשפת. עקבו אחרינו באתר המוזיאון וברשתות החברתיות.