ביתי

טובה רון, צילום

רון צילמה במשך שנה פנימיות שבהן גרים ילדים ונוער בסיכון. החלל האישי המצומצם בפנימייה קורא להגדרה ברורה של האינטימי והפרטי. בשטחי המגורים המשותפים יש משום ויתור על הפרטיות לטובת חיים משותפים תחת קורת גג אחת, והחללים הציבוריים באים לענות על צורכי היום-יום ולספק פינות מנוחה והתרגעות.
הצילומים מציגים את הפער הקיים בין בית למוסד וחושפים את המאמצים הרבים המושקעים בפנימיות כדי לצמצם את הפער הזה. כך ניתן לראות בחדרי המגורים סדינים מעוטרים, וילונות עדינים מעוטרים בציורי עננים ופרחים, פינות אישיות סביב שולחנות  העבודה שבהן מפוזרים חפצים אישיים, צילומים וציורים, כשכל פינה קטנה כזו מגלה משהו על הילד שחי בה. עם זאת, העבודות חושפות גם מקומות שבהם לא ניתן לגשר על הפער שבין פנימייה ובית והייצוג המוסדי נראה לעין, כמו בחדר האוכל עם עגלות האוכל, ערימות הצלחות והמגשים או בחללים המשותפים שבהם ניצבים רהיטים מסוגים שונים שנצברו עם הזמן וערימות כסאות כתר פלסטיק. הילדים הגרים בפנימייה אינם נראים בתצלומיה של רון, ולמרות זאת הם נוכחים מאוד, הן בסממני הביטוי האישי שלהם והן בתשומת הלב האישית שמנסים אנשי הצוות להעניק להם, כמו ההנחיות להכנת כריכי בוקר לכל אחד על פי טעמו. הצילומים מחדדים אם כן את המתח בין המרחב האישי והציבורי, בין המקום האינטימי שמתקרב קצת לבית לבין החוויה המוסדית.

אוצרת: כנרת פלטי
עד- 14 אפריל 2012