אני אחר
תכשיט ישראלי 6
התערוכה השישית המוקדשת לצורפות ישראלית מתייחסת בתפישתה ל"אני האחר" (או "אלטר אגו"). הקונספט מהווה נקודת מוצא, סולל את תוואי התהליך ומהדהד בכל אחד מהפריטים המוצגים בתערוכה. הבחירה ב"אלטר אגו" כזרז ליצירה מפנה את מבטנו להיבט אנושי של היוצר; 
בתכשיט, הצורף/צורפת מכווצים את עולמם לאובייקט פיזי הנמדד בסנטימטרים אך הקונספט - אותו מרחב רעיוני - יכול להיות עצום. מעניין לציין כי המילה קוסמוס ביוונית פירושה חלל, זמן ו...תכשיט, מושג החובק בתוכו את המופשט, האינסופי לצד פריט קטן-ממדים המתייחס לגוף אנוש. "אלטר אגו" הוא מושג עתיק-יומין שטבע זנון מקיטון (מייסד הזרם הסטואי בפילוסופיה היוונית לפני כ-2300 שנה) כשנשאל מהו חבר עבורו. פילוסופים של העת החדשה ממשיכים קו מחשבה זה ומצביעים על הצורך הבסיסי של האדם בהגדרת "העצמי", אך בחוסר היכולת לבצע זאת משום שמושג ה"עצמי" חמקמק מאוד. אפשר להתיידד עם ה"עצמי" ולהכירו במידת מה, בעזרת ובזכות "האחר". סארטר אמר כי אדם זקוק לליטופו של האחר כדי להיות מודע לתחושת עורו שלו. לפי חגי כנען, בספרו "פנימדיבור", ההנחה של הפילוסוף הורסל היא "שצורת ההופעה של האחר היא צורת ה-ALTER EGO, האני האחר: האחר שהוא עוד אני שאיננו אני".
35 היוצרים בתערוכה יצאו למסע כדי לחזור פנימה והתהליך הניב ביטויים שונים: צורפים וירטואוזים העובדים בדיוק מרבי בחרו להשתחרר ולתת מקום להבעה; יוצרים שפנו לחומרים אורגניים; אחרים שפנו ליצירה פיגורטיבית הנותנת צורה אנושית לביטוי ה"אני 
האחר" ולעומתם אמנים שבחרו במופשט להדהד רגעים ביוגרפים; היו שהעדיפו ריבוי כדי לא למקד את רעיון "האני האחר" בפריט בודד ואילו אחרים רצו בפישוט וזיכוך. מסתבר שרוב הצורפים הישראלים אינם עונדים את התכשיטים שיצרו, וחלקם לא עונדים תכשיטים כלל. הפעם הם יצרו במיוחד לתערוכה תכשיטים לעצמם, שאתם הם אף מצולמים בקטלוג התערוכה.
אוצרת: נירית נלסון
עד 20 בנובמבר 2012
