בתערוכה בִּסְבַךְ קָנִים מוצגים תחריטים צילומיים מאת הצלם והמשורר דני נגר, שנוצרו בעקבות מסע צילום בן כשנתיים וחצי סביב חופי הכנרת, שבמהלכו תיעד את נופי האגם לאורך עונות השנה, בשעות שונות ביממה. נגר בחר למקד את המבט בנוף הטבעי, ובהיעדר נוכחות אנושית, המבטא את השקט והעוצמה של המרחב. הכנרת משמשת עבורו מרחב סמלי ותרבותי – אגם שהוא מקור חיים ומשיכה, החל בראשית ההתיישבות האנושית ועד ימינו, אשר נושא משמעות עמוקה בחברה הישראלית.
מתצלומים אלה – שתופסים את חילופי העונות ואת משחקי האור והצל על פני המים – נוצרו תחריטים בשחור־לבן ובגוונים אפורים, המעניקים תחושת עומק ופואטיות. העבודות מצליחות ללכוד רגעים שבהם הכנרת מתגלה כנוף נשגב, שיש בו חיבור הרמוני בין פשטות המים לעוצמת הטבע המשתנה תדיר. בעבודותיו ניכרת גישה מדויקת ועדינה של עבודה בקווים רישומיים, אשר מצליחה ללכוד רגעים חולפים בטבע ולתת להם ממד חזותי.
התערוכה מוצגת בביתן נחושתן, המוקדש לקשר שבין האדם לטבע, דרך תעשיית הנחושת הקדומה, והיא מחברת בין נופי הכנרת ובין המדבר הצחיח של תמנע. באמצעות טכניקת התחריט ההיסטורית, שנעשתה לרוב על לוחות נחושת – חומר המשמש כאן גשר בין עולמות – נחשף הקשר העדין בין נוף, חומר ויצירה.
טכניקת התחריט פותחה במאה ה־16 בגרמניה, אולם עד מהרה שימשה גם ליצירת הדפסים שתיעדו מסעות ונופים, בהם גם את אזור הכנרת. בטכניקה זו הדימוי מועבר ללוח נחושת באמצעות אור, בדומה לפיתוח צילום, ומשם התהליך ממשיך בתחריט ובדפוס שקע. בתערוכה זו הטכניקה מקבלת חיים חדשים, שמחברים בין יצירה אמנותית עכשווית ובין הנוף המקומי והמורשת התרבותית, ומוסיפה ממד פיוטי לחוויה החזותית.
