יוכבד ליפשיץ, צלמת וחברת קיבוץ ניר עוז, נולדה ב־1938 בתל אביב ובשנת 1956 הייתה ממייסדי הקיבוץ לצד בעלה, עודד ליפשיץ. היא החלה לצלם בגיל 16 ולאחר שעברה לניר עוז תיעדה את אנשי הקיבוץ, אירועים, ואת חיי היומיום במשק. ליפשיץ למדה בבית הספר לצילום קמרה אובסקורה בתל אביב, פרויקט הגמר עסק בזיכרון אישי־פיקטיבי של משפחתה בפולין במלחמת העולם השנייה.
בשנות ה־80 פורסמו בעיתון "על המשמר", תצלומים שלה שתיעדו הפגנות בעד הנסיגה מלבנון ואת חיי היומיום בהתנחלות ניסנית שברצועת עזה. היא הקימה את מגמת הצילום בבית הספר התיכון מעלה הבשור, שם לימדה עד שנת 2009, לאחר מכן לימדה בבית הספר נופי הבשור.
ב־7 באוקטובר, במתקפה הרצחנית של חמאס, נחטפו מביתם יוכבד ועודד ליפשיץ. יוכבד שוחררה כעבור 17 יום, עודד ליפשיץ עדיין מוחזק בשבי חמאס. בית המשפחה נשרף, וכך גם המצלמה וארכיון התצלומים של יוכבד.
מתוך דבריה לקראת התערוכה: "עבודת חיי הלכה. צילמתי כל כך הרבה שנים והכול, כולל הנגטיבים נשרף. מהו צילום שנשרף? מחיקת העבר. העבר שלי שהונצח נמחק. צילום זה כתיבה של היסטוריה, העברת מידע וידע. הרצון להביע את עצמי תמיד היה בצילום, דרך המדיום. קשה לי להיפרד מהתמונות, הן נותרו רק בזיכרון. כל דבר שעשיתי הבנתי דרך הצילום. צילום הוא דרך להתעמת עם העבר בהווה והיום אין לי אותו. אני מודה על כל צילום שחזר, אף שמה שנותר הוא פסיק לעומת מה שנשרף. לצלמים צעירים אני אומרת: תדאגו לגיבוי, שלא ילך לאבדון. אבל איך מנציחים תמונות שנשרפו?
בתערוכה מוצג הסרט "הקו והמעגל" (2009) שצילמה אמנית הווידאו שרון ליפשיץ, ביתם של יוכבד ועודד בחדר החושך בבית הוריה. הסרט כולל שיחה בין אם לבת על החיים, הצילום והקיבוץ. התצלומים המוצגים בתערוכה הם עדויות בודדות שנותרו מתצלומיה של ליפשיץ – אלה נלקחו על ידי ביתה ללונדון, במהלך עבודתה על הסרט וכך ניצלו.
התערוכה מוצגת בשיתוף מטה משפחות החטופים והנעדרים ומוקדשת לזכרם של הקורבנות הרבים, במלאת שנה למתקפה, והיא עדות לחוסנה של הקהילה, לכוחה של היצירה מול ההרס, ולחשיבות של שימור הזיכרון והנצחת החיים שהיו ואינם.
