האחים יבגני ויעקב חנקין היו צלמים חובבים יהודים שפעלו בשנות ה־20 וה־30 של המאה העשרים. במצלמות לייקה ו-FED (הגרסה הסובייטית של לייקה) קטנות וניידות שאך זה פותחו, הם צילמו במקביל את חיי הפנאי והיום־יום בשתי בירות תרבות: ברלין הקוסמופוליטית, בירת רפובליקת ויימאר ולנינגרד הסובייטית שלאחר המהפכה (היא סנקט פטרבורג ההיסטורית והיום).
בשנת 1925 עזב יבגני חנקין את רוסיה לטובת ברלין, שם צילם רגעים של שלווה בורגנית, כשברקע ניתן לאתר סימנים מאיימים המעידים על האקלים החברתי והפוליטי ששרר בגרמניה בשנים אלה – כתובות אנטישמיות, מודעות ודגלים של המפלגה הנאצית ועוד.
אחיו, יעקב חנקין פעל בלנינגרד בזמן ששלט בו סגנון הריאליזם הסוציאליסטי שהציב את האדם העובד, החקלאי, הפועל והחייל במרכז התמונה והדגיש הישגים תעשייתיים, חקלאיים וחברתיים. התמונות האינטימיות והאישיות שצילם יעקב הציעו אלטרנטיבה לשיח הציבורי הרשמי, והביעו מבט אנושי ואותנטי על החיים תחת המשטר.
יחד עם מדריכי ומדריכות אגף החינוך של מוז"א, נצא לסיור בתערוכה הראשונה של האחים חנקין בישראל, ונגלה אוצר בלום של זיכרונות מזמנים ועולמות שאבדו.
