בתערוכה צלם־שען מוצגות תמונות שצילם ישראל אולשטיין (אליצור) בארץ־ישראל בשנים 1926–1930. התצלומים המבוימים ניכרים בחוש אסתטי ובהומור פנימי. אולשטיין מופיע בהם כאחת הדמויות וכחלק מהקומפוזיציה, מעשה נדיר בצילום המקומי בעת ההיא. בהיותו צלם־שען התקין שעון עצר (טיימר) מיוחד על המצלמה – כך הספיק להפעילו, למקם את עצמו בתוך מסגרת התמונה (פריים), ולהצטלם עם מושאי צילומיו למזכרת נצח. מטרת התיעוד העצמי נותרה חידה.
בסיור מודרך בתערוכה, נצא בעקבות התצלומים של אולשטיין למסע בזמן בארץ־ישראל של לפני כמעט 100 שנה.
