בחירת האוצר: ביתן קדמן למטבעות

ביתן קדמן למטבעות במוז"א, מוזיאון ארץ ישראל תל אביב, הוא בית לאחד האוספים הנומיסמטיים (נומיסמטיקה – תחום מחקר העוסק במטבעות ואמצעי תשלום שונים) הגדולים והחשובים בעולם, והגדול והחשוב בישראל.

תצוגת הביתן מזמינה את המבקרים למסע מרתק בעקבות התפתחות אמצעי התשלום השונים לאורך ההיסטוריה בדגש על אזורנו. דרך סיפורם של המטבעות היפים והנדירים, נחשף גם סיפורה של ארץ ישראל ושל תרבויות האזור בראי הכסף והמסחר.

זהב לבן – המטבעות הקדומים בעולם

לידיה (אסיה הקטנה), שלהי המאה ה-7 לפני הספירה
מדור "ראשית המטבע – מטבעות היוונים" | חלון תצוגה 7

מטבע זה עשוי אלקטרום, סגסוגת של זהב וכסף הידועה גם בשם "זהב לבן", והוא מהמטבעות הראשונים שנוצרו בעולם. הוא הוטבע בלידיה, ממלכה באסיה הקטנה (אזור תורכיה היום) סביב שנת 600 לפני הספירה, בצדו האחד מתואר ראש אריה, ובצדו השני שקע א-סימטרי.

המצאת המטבע במאה ה-7 לפני הספירה, לפני כ-2,700 שנה, שינתה את פני המסחר בעולם העתיק. אמצעי תשלום מהפכני זה שראשיתו בלידיה התפשט במהירות בכל רחבי העולם היווני, אזור שכלל בין היתר את תורכיה, איטליה ועוד.

המטבעות הראשונים נראים כמו גושי מתכת גולמיים, עבים ומעוגלים, ורק על צד אחד שלהם מוטבעים דגמים משמעותיים – לרוב בעלי חיים, יצורים דמיוניים, דמויות אדם, צמחים ודגמים גאומטריים.

דיוקנה של ארתוסה

סירקוז, סיציליה, מאות 5–4 לפני הספירה
מדור "ראשית המטבע – מטבעות היוונים" | חלון תצוגה 9

מטבע כסף גדול זה שהוטבע בסירקוז, סיציליה, סביב שנת 400 לפני הספירה, הוא אחד המטבעות היווניים היפים והמיוחדים בעולם העתיק.

בעולם היווני העתיק הייתה חלוקה לערי מדינה ("פוליס" ביוונית), שכל אחת מהן פעלה כיחידה עצמאית בעלת שטחים, מערכת שלטונית, חוקים, צבא וגם – מטבעות משלה. הנפקת המטבעות בכל עיר מדינה נעשתה על ידי השלטון המרכזי, והם שימשו כדרך נוספת להציג את העיר, את שליטיה ואת מאפייניה השונים והמיוחדים.

בצדו האחד של מטבע זה מופיע דיוקנה של ארתוסה, דמות נימפה מהמיתולוגיה היוונית שעל פי הסיפור הפכה למעיין תת-קרקעי שנובע בלב סירקוז, כשהיא מוקפת דולפינים. בצדו השני מתוארת מרכבת ניצחון רתומה לארבעה סוסים ומעליה אלת הניצחון היוונית ניקה. הצגת המרכבה על המטבע נועדה להזכיר לכל מי שמחזיק בו את הניצחונות האולימפיים של העיר. זהו שילוב של גאווה לאומית ותעמולה אישית של השליט. נוכחותה של ניקה מעידה שהניצחון אינו רק תוצאה של כוח פיזי, אלא שהוא ניתן בחסד האלים. זהו אחד המטבעות הבודדים בעולם הנושא את שמו של חורט הרושמה (המבלט המשמש להטבעת הדגם) – דבר שלא היה נהוג בעת העתיקה.

פגסוס – הסוס המכונף

קרתגו, המאה ה-3 לפני הספירה
מדור "ראשית המטבע – מטבעות היוונים" | חלון תצוגה 10

מטבע כסף שהוטבע בקרתגו, צפון אפריקה, בתקופת המלחמה הפונית הראשונה בין השנים 264–260 לפני הספירה.

העיר קרתגו נוסדה בידי מתיישבים מצור שבפיניקיה. בצדו האחד של המטבע מופיע דיוקנה של האלה תנית – פרספונה. תנית הייתה האלה הראשית של קרתגו והיא מזוהה גם כפרספונה, מלכת העולם התחתון במיתולוגיה היוונית. בצדו השני מופיע פגסוס – סוס מכונף מהמיתולוגיה היוונית אשר דימויו היה נפוץ מאוד בסיציליה, ולצידו רשום בכתב פיניקי "בארצת" (בארצות) – כנראה עדות לכך שהמטבעות הללו לא נטבעו בעיר קרתגו עצמה (בצפון אפריקה), אלא במחנות הצבא הקרתגיים בסיציליה (ולכן גם השימוש בדימוי של פגסוס).

ייתכן שהמטבעות נועדו לשמש לתשלום משכורות לשכירי החרב שנלחמו עבור קרתגו נגד היוונים בסיציליה, והכתובת "בארצות" מצהירה שהמטבע הונפק בטריטוריות שמעבר לים.

קליאופטרה השביעית – יופי אינטלקטואלי מול יופי חיצוני

אלכסנדריה, המאה ה-1 לפני הספירה
מדור "ראשית המטבע – מטבעות היוונים" | חלון תצוגה 13

מטבע ברונזה שהוטבע באלכסנדריה על ידי קליאופטרה השביעית, המלכה האחרונה בשושלת התלמית, אשר שלטה במצרים בשנים 51–30 לפני הספירה.

קליאופטרה הייתה לאגדה בזכות קשריה עם שליטי רומא יוליוס קיסר ומרקוס אנטוניוס. מטבע זה נושא את דיוקנה של המלכה, שלמרות חשיבותה ההיסטורית מופיעה בתיאורים חזותיים רק לעיתים נדירות, ובצדו השני מופיע דימוי של עיט עומד, הציפור המקודשת לזאוס וסמל השושלת התלמית.

מעניין לראות כי תווי הפנים בדיוקנה של המלכה – אף גדול, סנטר בולט – משווים לה מראה גברי וקשוח, ולא נשי ו"יפה". בחירה זו אינה מקרית, והיא מלמדת כי דיוקן זה נועד להציג את קלאופטרה כפי שהיא רצתה שיראו אותה – כמלך, נצר לשושלת התלמית, ולא מלכה יפת תואר.

"אנטיוכוס הרשע" או "האל המתגלה"?

אנטיוכיה, חצי ראשון של המאה ה-2 לפני הספירה
מדור "ראשית המטבע – מטבעות היוונים" | חלון תצוגה 14

מטבע כסף שהוטבע בעיר הסורית אנטיוכיה (תורכיה של היום) על ידי המלך הסלאוקי אנטיוכוס הרביעי, המכונה "תאוס אֶפִּיפָאנֶס" – "האל המתגלה", בין השנים 175–164 לפני הספירה. זהו אותו אנטיוכוס הידוע ביהדות כ-"אנטיוכוס הרשע", אשר הטיל על יהודה את גזירות השמד שהובילו למרד החשמונאים.

בצדו האחד של המטבע מופיע דיוקנו של אנטיוכוס, ובצדו השני מתואר זאוס, אבי האלים במיתולוגיה היוונית, יושב על כס ומחזיק בידו את ניקה, אלת הניצחון היוונית. הבחירה בדמותו של זאוס אינה מקרית. השושלת הסלאוקית (ששלטה על סוריה, בבל ומסופוטמיה) בחרה בזאוס כסמל המרכזי שלה מתוך שילוב של מורשת היסטורית, תעמולה פוליטית ושאיפות דתיות. אנטיוכוס הרביעי אף הגדיל לעשות וזיהה את עצמו כהתגלות של זאוס על פני האדמה (מכאן שמו "אפיפאנס" – האל המתגלה).

מטבע יהד – המטבעות היהודים הראשונים

יהודה, המאה ה-4 לפני הספירה
מדור "מטבעות ארץ-ישראל" | חלון תצוגה 15

מטבע כסף זעיר שהוטבע במחוז יהודה תחת השלטון הפרסי במאה ה-4 לפני הספירה. בצדו האחד מתואר פרח השושן (המוכר לנו היום מהשקל הישראלי), ובצדו השני מופיע בז פרוש כנפיים והכתובת "יהד" (יהוד) – שמו של המחוז, בכתב עברי קדום.

בשנת 538 לפני הספירה פרסם כורש, מלך פרס הראשון, צו מלכותי המוכר בשם "הכרזת כורש", המאפשר לכל העמים תחת מלכותו לחזור לפולחן אלוהיהם. ליהודים שהוגלו לבבל עם חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפני הספירה, אף התאפשרה השיבה לאוטונומיה היהודית בארץ ישראל – "יהוד מדינתא" (מדינת יהודה).

בעקבות הצו החלה "שיבת ציון" ורבים מהגולים היהודים חזרו לארץ, בנו מחדש את ירושלים החרבה ואת בית המקדש השני. במסגרת האוטונומיה שניתנה להם, טבעו שליטי יהודה מטבעות משלהם. המטבעות, שכמה מהם מוצגים כאן, הם הראשונים שטבעו יהודים בעת העתיקה, ומכונים "מטבעות יהד" בשל הכתובת "יהד" בכתב עברי קדום המופיעה על חלקם. כולם היו עשויים כסף ורובם היו זעירים מאוד.

על אחד מטיפוסי מטבעות היהד הופיע דגם פרח השושן, שככל הנראה סימל את ירושלים בתקופה הפרסית. דגם השושן והשם "יהד" בכתב עברי קדום המופיעים על המטבע העתיק שבחלון התצוגה, שבים ומוטבעים כ-2,500 שנה מאוחר יותר, בשנת 1985, על מטבע השקל החדש של מדינת ישראל, ובכך קושרים, כמו כל מטבעות מדינת ישראל, בין העבר היהודי בארץ ובין מדינת ישראל.

הדיוקן היהודי הראשון על מטבע

ארץ ישראל, שנת 1 לספירה
מדור "מטבעות ארץ-ישראל"; חלון תצוגה 17

מטבע ברונזה שהוטבע בעיר פניאס (בימינו בניאס) בשנת 1 לספירה. בצדו האחד מופיע לראשונה דיוקנו של שליט יהודי – פיליפוס, ובצדו השני דמותו של הקיסר הרומי אוגוסטוס.

פיליפוס היה השלישי מבניו של הורדוס, וירש שטחים בצפון הארץ, לרבות הגולן, החורן ותחום העיר פניאס, בהם שלט במהלך השנים 4 לפני הספירה ועד 34 לספירה. מרבית האוכלוסייה תחת שליטתו הייתה לא יהודית, ולכן למטבעותיו אופי נוכרי פגאני.

מטבעות מלחמת היהודים ברומאים – השקלים היפים מלפני 2000 שנה

ירושלים, 66–70 לספירה
מדור "מטבעות ארץ-ישראל" | שולחן וחלון תצוגה 18

בשנת 63 לפני הספירה (לפני כמעט 2,100 שנה) כבשו הרומאים את הארץ, ועצמאות ממלכת החשמונאים הגיעה לסיומה. תחילה מונה המלך היהודי הורדוס לשליט הארץ, ולאחר מותו מינו הרומאים מושלים מטעמם לפרובינקיה שנקראה "יודאה" (יהודה).

היחסים בין היהודים למושלים הרומאים היו רצופי מתחים ומחלוקות סביב סוגיות כלכליות ודתיות, עד שבשנת 66 לספירה פרץ מרד של האוכלוסייה היהודית בארץ נגד השלטון הרומאי. המרד, המכונה "המרד הגדול" או "מלחמת היהודים ברומאים" נמשך כ-5 שנים, והסתיים בעיקרו בשנת 70 לספירה עם חורבן ירושלים ובית המקדש. בתקופת המרד טבעו מנהיגיו מטבעות כסף וברונזה שנועדו לסמל את השאיפה לעצמאות ולריבונות יהודית בארץ, חלקם מוצגים בחלון זה.

על המטבעות הוטבעו סמלים יהודים מובהקים, לרבות ארבעת המינים, רימונים, כלים מכלי המקדש, כתובות וסיסמאות בכתב עברי קדום ומניין שנים שמתחיל בשנת פרוץ המרד.

מטבעות הכסף של המרד הגדול הם מהיפים והמפורסמים במטבעות היהודים בתקופת בית שני. הם שימשו לתשלומי הקודש בבית המקדש ולכן נוצקו בכסף טהור. בצדם האחד מתואר ענף עם שלושה ניצני רימון, והכתובת "ירושלים הקדושה" בכתב עברי קדום, ובצדם השני גביע והכתובת "שקל ישראל" בכתב עברי קדום, בצירוף תאריך למניין שנות המרד.

מטבע ייסוד איליה קפיטולינה (ירושלים הרומית)

ירושלים, סביב שנת 130 לספירה
מדור " ארץ-ישראל בצל הממלכות" | חלון תצוגה 22

מטבע ברונזה שהוטבע באיליה קפיטולינה (ירושלים הרומית) על ידי הקיסר הרומי הדריאנוס לרגל ייסוד העיר סביב שנת 130 לספירה.

היהודים ראו במעשה זה הקצנה ביחסו של השלטון הרומי לאוכלוסייה היהודית בארץ, שהלכה ואיבדה את עצמאותה הלאומית, דוכאה והיתה נתונה להשפעות זרות ופגאניות, מה שהוביל למרד בר כוכבא (ראו להלן).

בצדו האחד של המטבע מופיע דיוקנו של הדריאנוס, ובצדו השני מתואר טקס ייסוד העיר על ידי הקיסר, החורש את גבולותיה עם זוג שוורים. מסביב לדימוי כתובת בלטינית שמשמעותה "קולוניה אליה קפיטולינה נוסדה".

זוהי דוגמא למטבע עיר טיפוסי הנושא על פניו את דמות הקיסר ועל גבו מוטיב הקשור לעיר בה נטבע המטבע. זוהי גם דוגמא לנוהג העתיק לטבוע מטבעות לציון אירועים היסטוריים שונים, ולחשיבותם של המטבעות כאמצעי פרסום ראשון במעלה.

מטבעות מרד בר כוכבא– המטבעות היהודיים האחרונים בעת העתיקה

יהודה, 135/6-132 לספירה
מדור "מטבעות ארץ-ישראל" | שולחן וחלון תצוגה 20

המטבעות המוצגים בחלון זה הם המטבעות האחרונים שטבעו יהודים בארץ ישראל בעת העתיקה טרם הקמת מדינת ישראל. הם הוטבעו בתקופת מרד בר כוכבא, שהחל בשנת 132 לספירה בתגובה להחלטת הקיסר הדריאנוס לייסד על חורבות ירושלים עיר חדשה, קולוניה רומית בשם איליה קפיטולינה, ולהקים בה מקדש ליופיטר, ככל הנראה על הר הבית.

מטרת מרד בר כוכבא הייתה מיגור השלטון הרומי וחידוש העצמאות היהודית בארץ, והמטבעות בחלון זה מגלמים מטרה זו באופן הטבעתם. ראשית, בשונה מיתר מטבעות היהודים, מטבעות בר כוכבא נטבעו בעיקר על גבי מטבעות רומיים שהיו בשימוש באותם הימים. סמלי השלטון הרומי, דיוקנאות השליטים, האלים והמקדשים שהיו על המטבעות שויפו ונמחקו, ובמקומם הוטבעו דגמים וכתובות שמזוהים עם המרד (על חלק מהטבעות ניתן עוד לראות את הדגם המקורי ששויף). מחיקת הדגמים הקודמים והטבעת החדשים הייתה בעיקר פעולה סמלית של נקמה והצהרה פוליטית, אך היא גם חסכה את הצורך להשיג מתכת לטובת הכנת מטבעות חדשים.

הדגמים והכתובות החדשים שהוטבעו על המטבעות מבטאים שאיפה מרכזית נוספת – שחרור ירושלים, בניית בית המקדש מחדש וחידוש הפולחן בו. לדוגמה, על חלק מהמטבעות בחלון התצוגה מתוארים אמפורה, פכית, נבל, כינור וחצוצרות – כלי נסך וכלי נגינה שהשתמשו בהם בבית המקדש. כמו כן, על המטבע המוצג במרכז החלון, מתואר מצד אחד דגם חזית בית המקדש (שלא היה קיים באותם הימים) ומצדו האחר מתוארים ארבעת המינים, הקשורים לחג הסוכות שהיה החג היהודי המרכזי בעת העתיקה, ולמצוות העלייה לרגל.

לצד דימויים אלה, המבטאים כמיהה דתית-לאומית, המטבעות כוללים גם כתובות המאזכרות את שמו ותוארו של מנהיג המרד, שמעון בר כוכבא – "שמעון נשיא ישראל". כתובות אלה מעידות על השפעת המטבעות הרומיים, ששימשו את הקיסרים להפצת שמם ופועלם. מעניין לראות שכל הכתובות על מטבעות מרד בר כוכבא נכתבו בכתב העברי הקדום, בדומה למטבעות המרד הגדול 60 שנה קודם לכן, ולמטבעות יהודיים נוספים מימי הבית השני, זאת למרות שכתב זה לא היה בשימוש יום-יומי באותה העת. ההנחה היא שהבחירה בו במקום בכתב המרובע שהיה בשימוש באותם הימים, נועדה להעצים את הזיקה לעבר היהודי המפואר של ימי הבית הראשון.

גם לבחירה בחומר היתה משמעות סמלית, שכן המנהל הבר כוכבאי טבע לצד מטבעות ברונזה גם מטבעות כסף, דבר שבשגרה הצריך את אישור השלטונות הרומיים. זהו ביטוי נוסף להתנגדות לשלטון הרומי ולשאיפה היהודית לעצמאות, בדיוק כמו בימי המרד הגדול.