המפגש הראשון שלי עם האוֹצָר הצילומי שהותירו אחריהם האחים חֶנקין התרחש ברשת, כאשר עמותת ארכיון האחים חנקין החלה להעלות תמונות לפייסבוק. כמי שמכיר היטב את ההיסטוריה החזותית של ברלין, הבחנתי מיד בפוטנציאל האדיר הטמון בתצלומים אלה, בייחוד בתצלומים של יבגני חנקין שפעל בברלין, להפוך לדימויים איקוניים, שכן מדובר בתצלומים באיכות אמנותית יוצאת דופן, המתעדים רגעים פרטיים בחייהם של ברלינאים בשנים 1930–1935, שילוב ייחודי ורב עוצמה. התחלתי להגיב לדימויים ולהוסיף פרטים ורקע על המקומות המתוארים בהם, פרטים שרבים מהם לא היו ידועים אפילו למייסדי הארכיון, אולגה וולת'ר, נכדתו של יעקב חנקין, ודניס א' מסלוב, נינו. הם, מצידם, הגיבו בעניין, וכך נוצר בינינו קשר, שהתפתח בשנות הקורונה לתכתובת דוא"ל סדירה, עד שלבסוף, בקיץ 2024, נפגשנו לראשונה פנים אל פנים ומיד התיידדנו. למפגש המיוחל הביאו עמם אולגה ודניס דיסק-און-קי, ובו 2,000 תצלומיו של יבגני ברזולוציה גבוהה, שזכיתי לקבל לידיי. אך כגודל הזכות כך גם גודל האחריות. בהיותי (ככל הנראה) האדם היחיד בגרמניה שזכה להיחשף לכל תצלומי הארכיון, אני רואה חובה וחש צורך לחשוף את הסיפורים שמאחורי התמונות.
חלק מהסצנות מזוהות בנקל – בניינים ואתרים, ששרדו עד ימינו ועודם עומדים על תילם – אך מרבית המבנים נהרסו במלחמה ואחריה, ורחובות רבים שינו את פניהם לבלי הכר, כך שמלאכת הזיהוי כמעט בלתי אפשרית עבור אדם שאינו בן המקום, וגם מרבית הברלינאים אינם מכירים את פני העיר בטרם נחרבו חלקים גדולים ממנה. לי, דווקא, יש היכרות מסוימת עם התקופה ההיא. מתוך סקרנות, כבר למעלה מעשור אני חוקר תצלומים היסטוריים של ברלין, ולכן ניתוח תצלומיו של יבגני חנקין הפך עבורי למעין משחק זיכרון: היכן ראיתי בעבר את הבית הזה, את הגמלון הזה, את פינת הרחוב הזו?
אחד העזרים השימושיים ביותר במחקר מסוג זה הם מדריכי כתובות וטלפונים של העיר ברלין מן השנים 1819–1970, שעברו דיגיטציה וכעת זמינים לעיון הציבור בחסות הספרייה העירונית. לצורך פענוח תצלומיו של יבגני, אני מתרכז בכרכים מן השנים 1930–1936. כך, למשל, כשהופיע באחד התצלומים שלט קריא של חנות, ניסיתי להצליבו מול רשומה מאותה תקופה שמצאתי באחד מהם.
עד כה הצלחתי לזהות את מרבית המקומות. במקרים אחרים, תהליך הזיהוי עשוי להימשך עוד שנים אחדות, עד שיצוץ לפתע תצלום נוסף של המקום ממקור בלתי צפוי או בארכיון אחר כלשהו. אך הזיהוי הגאוגרפי הוא רק תחילתו של תהליך, המעלה שאלות רבות נוספות: מדוע צולמה התמונה? מיהו המצולם ומה הייתה חשיבות הדמות עבור יבגני? מתי (בדיוק או בערך) צולמה התמונה? מה הסיפור שמאחוריה? התשובות לכל השאלות הללו ראויות, לדעתי, להיות נחלת הכלל, ולכן התחלתי לכתוב פוסטים בעמוד הפייסבוק של הארכיון, וכך חזרתי למקום, שבו הכול התחיל. כיום מפרסם הארכיון תוכן חדש כמעט מדי שבוע, המבוסס על תובנות המחקר שלי.
זיהוי אנשים בתצלומים הוא המשימה המורכבת ביותר, אך גם המסקרנת ביותר. עד כה זוהו רק מעטים בשמותיהם. בשלושה מקרים צולמו הדמויות לצד מכוניותיהן, ולוחיות הרישוי נראו בבירור. בעזרת מאגר היסטוריית כלי רכב פרטיים מהשנים 1932–1934 הצלחתי לזהות את הבעלים, בהם סאבין ברגלאס, המופיעה בתצלומים רבים, והייתה, ככל הנראה, ידידה קרובה של יבגני. באחת התמונות היא נראית עומדת לצד מכוניתה בחזית בניין מגוריה. סאבין הייתה אחותו של יעקוב ברגלאס, שיחד עם בן דודו, יעקוב אינטרטור, ניהל את אחד מבתי העסק היהודיים המצליחים בברלין שלפני 1933. בעלה, עו"ד פרצל, התמחה בעניינים משפטיים הנוגעים לפולין (כפי שעולה ממודעת פרסומת משנת ב-1921), ברגלאס עצמה שימשה כמנהלת חשבונות של גן ילדים יהודי, שפעל בחסות עמותת הנשים "רחל" (Frauenverein Rahel). אלה הם רק מקצת מן הפרטים שניתן לאתר באמצעות נבירה במקורות רשת שונים וחקירת עצי משפחה. באמצעות צירוף פיסה לפיסה ניתן להרכיב בהדרגה סיפור שלם. ואכן, במקרה של סאבין ברגלאס, כבר יצרתי קשר עם צאצאיה, ואולי בעזרתם ניתן יהיה לזהות דמויות נוספות בתצלומים.
יבגני לא הותיר אחריו יומן, ולכן מעטים הפרטים הידועים על שגרת יומו. עם זאת ידוע שניגן בטרמין, כלי נגינה אלקטרוני אוונגארדי, ואף הופיע עמו על במות ברחבי אירופה – תחילה כחלק מטריו ובהמשך כסולן. ד"ר שון אלבייז (Albiez), החוקר את תולדות המוזיקה האלקטרונית המוקדמת, מתחקה אחר מסעות הקונצרטים שלו באמצעות מודעות שהועלו לרשת. אחת מהן סייעה לזהות תצלום באוסף, שהמקום המתועד בו היה עלום עד אז: ב־10 בדצמבר 1933 הופיע יבגני תחת שמו הגרמני, אויגן (Eugen) חנקין, באולם הריקודים של קפה לאון בקוּרפוּרסטנדאם 156 – בית קפה, שהיה מקום מפגש פופולרי בקרב אינטלקטואלים, ביניהם הסופר אריך קסטנר, שנהג לפקוד את המקום ולבלות בו את זמנו בכתיבה ובהרהורים (ודרכיו ודאי הצטלבו לא פעם עם אלו של יבגני). עד לאחרונה לא היו בנמצא תצלומי תפנים רבים מתוך אולם הריקודים רחב ידיים שבקומה הראשונה, אך לא מזמן אותרה גלויה המאששת כי יבגני אכן צילם במקום שורה של תמונות, אולי במהלך ביקור מקדים, שבו דן עם בעל המקום על פרטיה של הופעה עתידית. מדובר בגילוי סנסציוני משהו לאור העובדה, שאלו הם הדימויים היחידים שהתגלו עד כה, המעניקים הצצה נדירה לאזור הבמה ולרחבת הריקודים. לאחר מרץ 1933 הפך קפה לאון למקום מפגש לאמנים יהודים, שבהדרגה הודרו מן המרחב הציבורי ונשללה מהם האפשרות לקחת חלק בחיי התרבות של העיר. למרבה הצער, התזמורת המופיעה בתצלומיו של יבגני טרם זוהתה.
באוסף נמצא גם תיעוד של שני אירועי ספורט, שבהם נכח יבגני. אחד מהם הוא רבע גמר גביע דייוויס, שנערך במגרשי מועדון הטניס היוקרתי LTTC Rot-Weiß בברלין ב־9 ביוני 1933 – משחק בין ג'ירו סאטו היפני לבין גוטפריד פון קראם הגרמני, מטובי הטניסאים בזמנו, שלימים הסתבך עם המשטר הנאצי. המפתח לזיהוי האירוע היה תצלום, שבו נראים שמות השחקנים על גבי לוח התוצאות. רמז זה סייע לאשש את התאריך ולהצליבו עם תצלומים נוספים מאותו יום. באחד מהם ניתן לזהות (ככל הנראה) את דמותו של יבגני בקהל. אירועים אחרים שאותם תיעד עודם ממתינים לזיהוי.
לא פעם הזיהוי מגיע בעקבות תחושת בטן, וכשעולה רעיון קונקרטי, קל יותר לאשש או להפריך אותו. כך אירע במקרה של סדרת תצלומים שמשכו את תשומת ליבי. הייתה לי תחושה, שיש חשיבות לרחוב המצולם, ואכן המחקר הוביל אותי לגיזברכטשטראסה (Giesebrechtstraße), רחוב שבעבר אוכלס על ידי יהודים רבים, וסביר להניח שיבגני הכיר אחדים מדייריו דאז.
לאחר שנת 1933, רבים מבני הקהילה היהודית, שהיו בעלי אמצעים, עזבו את גרמניה. השוואה בין אלפוני 1933 (שהודפסו בשלהי 1932) לבין מהדורות שראו אור ב־1935 או מאוחר יותר מגלה שרבים מדיירי המקום התחלפו. בשנים 1941–1943 גורשו למחנות ריכוז 116 יהודים – גברים, נשים וילדים – מ־22 הבתים שלאורך 355 המטרים של הרחוב. כיום מנציחות את זכרם אבני נגף (Stolpersteine) שהונחו מחוץ לבתיהם כחלק ממיזם הנצחה, שהשיק האמן גונטר דמניג בגרמניה ב-1996, ומאז התרחב אל מחוץ לגבולותיה לערים נוספות באירופה.
לבסוף הצלחתי לזהות גם את הבניין, שבו התגורר יבגני. האוסף כולל מקבץ תצלומים, שצולמו כולם ממרפסת אחת. כיוון ששמו של יבגני אינו מופיע בשום מדריך טלפון, והכתובת אינה מוזכרת בשום מקור אחר, נאלצתי להרכיב את חלקי הפאזל מאפס. באמצעות הצלבה עם תצלומים אחרים זוהה תחילה הרחוב ואחר כך הבית. חקירה נוספת העלתה, שיבגני שכר חללים בדירה גדולה יותר בפראגר שטראסה (Prager Straße) 8/9, דירה שהייתה אז, ככל הנראה, בבעלות יהודית, שכן השמות הירשברג, זליגסון ושטרן מופיעים ברישומים תחת כתובת זו.
במהלך המחקר הכרוך במלאכת הזיהוי אני לומד עוד ועוד על ברלין ועל הקהילה היהודית ששגשגה בה באותם ימים. אין ספק שהעבודה תימשך עוד שנים בעצימות משתנה. בסיומה, אני מקווה להרכיב תמונה מלאה ככל האפשר של חייו של יבגני בברלין – שאולי אף תתגבש לכדי ביוגרפיה כתובה, מלווה בתצלומיו.
המאמר פורסם בקטלוג התערוכה האחים חנקין: זיכרונות מקבילים שראה אור בהוצאת מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב
התערוכה והקטלוג התאפשרו הודות לנדיבותם של קרן Le Cédre (שווייץ) ותורם אנונימי, וכן הודות לתמיכה הנוספת של ילנה זיסקינד וליאוניד סולובייב.
כל הזכויות על התצלומים והעבודות של האחים חנקין שמורות לאגודת ארכיון האחים חנקין (HBAA) (שווייץ).
