ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה
כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.
צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב
אורה קולמונובסקי
מעצבת למדיה חדשה (אינטרנט ומולטימדיה) ואמנית נייר
היכן ממוקם הסטודיו שלך?
נס ציונה
כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?
לפני קצת יותר מעשר שנים עסקתי בהכל מהכל – צילמתי וידאו ארט, ציירתי, צילמתי ואז הגעתי לנייר. התחלתי לחקור את החומר ולנסות לראות איך אני משלבת אותו בווידאו, יצרתי אובייקטים ונשאבתי יותר ויותר עמוק. הנגישות של הנייר, יחד עם הגמישות שלו, והאפשרות ליצור משחקים של אור וצל ולראות איך האור חודר דרך החיתוכים, הביא אותי להחלטה להניח בצד את כל העיסוקים האחרים ולהתמקד אך ורק באמנות נייר. לנסות ולהתנסות. מכיוון שאמנות חיתוך בנייר מגיעה מסין וגם יפן, התחלתי לעבוד עם נייר המיוצר ביפן, באזור טוקושימה, במפעל משפחתי, שעושה נייר איכותי בתהליך ידני במשך שמונה דורות. אני מאמינה בגישה היפנית: אם יש רצון להיות מאסטר במשהו צריך להקדיש שישים וחמש אלף שעות לתהליך. לכן אני כל הזמן בעשיה, מחקר, העמקה ושיפור הטכניקה והתבוננות. מגזרות נייר ופיסול בנייר הן אמנות מאוד איטית, תהליך בפני עצמו.
מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?
אני עובדת בסטודיו מוצף בניירות. אופן העבודה מאוד מינימליסטי: שולחן עבודה עם משטח חיתוך גדול, נייר, סקלפל (סכין חיתוך מיוחדת לנייר), דבק. כלי עבודה אחרים דומים לאלה שמשתמשים בהם בפיסול ובקרמיקה. העבודה עצמה דורשת המון שעות של ישיבה עם מיקוד מאוד גבוה על היד עם הסכין, כל טעות היא עלולה לגרום להתחיל הכל מחדש. אני קמה תכופות כדי קצת לנוח ואז חוזרת לתהליך. מוזיקה תמיד נוכחת בסטודיו, אני מאזינה לכמות עצומה של ז'אנרים: ג'ז, אמביינט ואפילו שירת לווייתנים או צלילים מהטבע. בנוסף אני אוהבת מאוד להתבונן בטבע. צמחים ועולם תת ימי הם מקור השראה קבוע.
כיצד נראית שגרת העבודה שלך?
הסטודיו שלי נמצא בתוך הבית, יש לי שעות קבועות בהן אני עובדת. אחרי התארגנות, ריצת הבוקר ומדיטציה אני מתחילה בעבודה. אני מתרגלת מדיטציה ולומדת התפתחות אישית כבר חמש שנים, זה עוזר לי מאוד בקביעת המטרות שלי וסדרי העבודה. באופן טבעי אני עובדת באופן יותר יצירתי בשעות אחר הצהריים-ערב, בבוקר אני מעדיפה לעשות את החיתוך עצמו ולהשאיר את החיפוש אחרי הרעיונות לערב. תהליך החיתוך דורש ריכוז מלא ופוקוס ואני משתמשת בטכניקות של התפתחות אישית ומודעות כדי להגיע לתוצאות טובות ולעבוד בהרמוניה.
על מה את עובדת בימים אלה?
כרגע אני עובדת על סדרה של אובייקטים קטנים, טבעות מנייר, ומתכננת לעבור לאובייקטים גדולים יותר בהשראת מראות של שוניות אלמוגים שמלבינות כתוצאה משינוי האקלים. בתוכנית גם שיתוף פעולה עם יוצרת קרמיקה. אני משתדלת לעשות דברים חדשים כל הזמן ולעשות ניסויים עם הנייר בדרך היצירה.
אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?
השאלה שתמיד מעסיקה אותי היא איך לתרגם למגזרות או פיסול בנייר את מה שאני רואה בראייה הפנימית. אני עובדת הכי הרבה עם מחברת סקיצות ורושמת בעיפרון. הנושא שהכי מעניין אותי הוא מעגל חיים, שינוי צורה ויופי של הצורות אורגניות. הדילמה שלי בימים אלה היא האם כדאי לי לעבור לפורמטים יותר גדולים ומה נדרש ממני כדי לעשות את זה. דימוים של שוניות אלמוגים חיים, ובמיוחד אלה שהלבינו מאוד מעסיקים אותי.
אסתטיקה מאוד חשובה לי ואובייקט שלא נראה הרמוני לא יעבור אצלי לשלב הבא. אני עושה הרבה סקיצות עד שאני מגיעה לתוצאה שמספקת אותי. ההשפעה השלילית ולא מודעת של האדם על הסביבה שלו וניתוק מוחלט מהסביבה הזאת מעסיקים אותי מאוד, כך גם, חוסר הרמוניה שבמצב ההוויה הכללי כרגע, הדואליות – רק כן או לא, או טובים או ורעים וכדומה.
האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?
אני מחפשת רעיונות חדשים בדרך קבע, לכן כל עבודה שלי ניסיונית, אני מחפשת דרכים שונות לעבוד עם הנייר, מרקמה של נייר על נייר ועד יציקת נייר.
ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?
עבדתי על סדרת אובייקטים בהשראת צילומי מאקרו של תרמילי זרעים. גיליתי צורות כל כך מגוונות ומיוחדות. הנושא של התחדשות ומעגל חיים שגם מתחדש רק אם נוצרים תנאים מתאימים, הובילו אותי ליצור את הסדרה חיים בקיפאון. הזרע הקטן נושא בתוכו זיכרון מדויק ביותר איך ליצור חיים ברגע שנוצרים תנאים מתאימים., והתרמיל עוטף את הזרעים ב"תיק" מיוחד במינו.
אירועי השנים האחרונות גרמו לי לחשוב יותר על כוח הטבע לחדש ולהתחיל חיים חדשים. גם בספרו, מעשים וימים, הסיודוס מתייחס לזרעים בהיבט החקלאי.
