מעשים וימים, ביקור סטודיו: אור שניר

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

אור שניר

אני מתכנתת ומעצבת, שחוקרת את המפגש שבין קוד לחומר

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

ביפו

כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?

אני יוצרת אובייקטים שנוצרים מחיבור בין העולם הדיגיטלי לעולם הפיזי. הפרקטיקה שלי היא גנרטיבית, במקום לתכנן אובייקט יחיד, אני מעצבת מערכת: קובעת פרמטרים, כללים ותנאי התחלה, שמאפשרים לאובייקטים שונים להיווצר מתוך אותה מערכת. מתוך זה אני חוקרת את מערכת היחסים בין האדם ובין המכונה ושואלת שאלות על שליטה ועל גבולות מול המכונה, מול החומר, ומול התהליך עצמו.

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

מחשב, שלוש מחברות לפחות, מדפסת תלת מימד, חמר.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

אני כמעט תמיד עובדת על כמה פרויקטים במקביל, אני אוהבת שיש לי גיוון ופעמים רבות אני מבינה משהו על פרויקט אחד מתוך העבודה על השני. בדרך כלל אני מתחילה עם שאלה שמאוד מעניינת אותי, וממנה אני מתחילה לעשות ניסויים, קודם בקוד ואז בחומר או הפוך. אני מאוד סקרנית ואוהבת ללמוד תוכנות וטכניקות חדשות ולחצות גבולות בין תחומים שלפעמים לא נראים קשורים, כמו סאונד וקרמיקה או קוד ואש.

על מה את עובדת בימים אלה?

אני עובדת על פרויקט שמתרגם קוד לעולם פיזי של תבניות ויוצג בתערוכה בטרמינל לעיצוב בסוף יוני. יצרתי מערכת של תבניות מודולרית שכל אחת מהן מייצגת עבורי משתנה (a,b,c) וההרכבה שלהן ביחד מייצרת נוסחה. ככה אני יכולה לבנות בכל פעם נוסחה אחרת שמייצרת אובייקט אחר, אותו אני יוצקת בחמר לתוך התבנית שהתקבלה. פיתחתי גם תוכנה שמאפשרת לי לסמלץ (לבצע הדמיה) את השיטה לפני המעבר לחומר, לשחק ולבחון תבניות חדשות.
במקביל, אני עובדת על פרויקט שעוסק ברעיון של ״שחיקה דיגיטלית״ ומנסה לדמיין איך אובייקט יכול להישחק בתוך מערכות חישוביות דרך דחיסה, רזולוציה, אופטימיזציה והמרה חוזרת של קבצים תלת־ממדיים. מחשבה על ארכאולוגיה בעידן של דאטה.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

אני שואלת את עצמי הרבה שאלות על מערכת היחסים שלי כיוצרת עם הכלים שאני משתמשת בהם. אני חושבת שהכלים והטכנולוגיה הקיימת משפיעים מאד על האופן שבו אני חושבת, ואני כל הזמן מנסה לבנות לעצמי כלים חדשים שיפתחו דרכי חשיבה שלא היו קיימות לפני. מה שמעסיק אותי עוד בתקופה הזו הוא המקום של יצירה בחיים שלי, לא רק כפרקטיקה אלא כזהות. אני מגיעה מתחומים שונים, שלרוב לא נתפסים קשורים, ואני כל הזמן חושבת איך אפשר לעבוד מתוך מולטדיסציפלינריות אמיתית,  לא כאוסף של כישורים, אלא כשפה אחת שמדברת בכמה ניבים בו זמנית.

האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?  

כן, אבל דווקא ממקום אישי יותר. אני רגילה להיות במסגרות רוב חיי ופתאום אני ללא מסגרת יצירתית, אז יש לי הרבה יותר אחריות על הזמן שלי וההתקדמות שלי. זה גורם לי לחשוב הרבה על למה אני עושה את הדברים, מה באמת מעניין אותי ומה נחשבת ״התקדמות״ או ״הצלחה״ בעיניי.

ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

וירוס מקודד, העבודה שלי בביאנלה עוסקת בשיבוש. יצרתי ״וירוס״ במדפסת חמר, שגורם לזה שמדי פעם במהלך ההדפסה יש זליגה של חומר. הרעיון התחיל מזה שגיליתי זליגות של חומר בהדפסת תלת מימד והתחלתי לחקור איך הן קורות ולנסות לשחזר אותן ולהשתמש בהן בתור כלי עיצובי, ולא כ״באג״. כתבתי תוכנה ש״משבשת״ קבצי G-CODE (הפורמט של הקבצים שנשלחים להדפסה) ויוצרת אובייקטים חדשים משובשים. ככה, יצרתי שפה של שיבושים שנוצרים בחומר, כשאני שולטת באזור שבו הם ייווצרו, והמכונה שולטת במתי ואיך. בביאנלה אני מציגה את תהליך המחקר לצד סדרת אובייקטים ״משובשים״ שנוצרה מתוך תהליך זה.