מעשים וימים, ביקור סטודיו: אניה קרופיאקוב

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

אניה קרופיאקוב

אמנית רב-תחומית, צלמת

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

הסטודיו שלי נמצא בתל אביב. הוא עבר כמה גלגולים: בתחילה שימש אותי כבית וגם כסטודיו, ובשנים האחרונות הפך לבית של ממש. כיום אני ממשיכה לעבוד בתוך המרחב המשפחתי. כשאני צריכה ליצור, החלל הביתי הופך שוב לסטודיו. הגבול בין הבית לסטודיו נעשה גמיש, והמעבר ביניהם הוא חלק מתהליך היצירה.

כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?

הפרקטיקה שלי היא צילום. הצילום הוא כלי העבודה שבעזרתו אני יוצרת. הוא המכחול שלי. לאורך השנים גיבשתי שיטת עבודה המבוססת על כתיבה או חלימה של סצנה, ולאחריה תהליך של הפקה ובימוי. לצד זאת, ישנם רגעים שלא ניתן לתכננם מראש, אירועים המתרחשים בזמן אמת ומתועדים דרך העדשה. בשני המקרים העבודות מקבלות נוכחות ממשית כאובייקטים צילומיים בחלל.

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

אני אוהבת לראות טסטים של העבודות שלי תלויים על הקירות, מול העיניים. יש לי אהבה לנייר, ואני אוהבת להשוות בין סוגי נייר ומשטחים שונים. הפוסט־פרודקשן שלי נעשה לרוב מול המחשב. לפעמים מלווה אותי מוזיקה, אבל בעיקר אני אוהבת שקט. הרעש הלבן שנכנס מבחוץ, מהרחוב ההומה, מלווה אותי ומכתיב את קצב העבודה.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

שגרת העבודה שלי מתקיימת בתוך חיים שאין בהם שגרה. יש משהו משחרר בלהיות צלמת. תהליך העבודה מתחיל הרבה לפני הצילום עצמו; בסיפור, בכתיבה ובסקיצות. קודם הסיפור, אחר כך ההפקה.

על מה את עובדת בימים אלה?

בימים אלה אני עובדת על פרויקט שבוחן את מדיום הצילום דרך ההיסטוריה שלו ודרך האופן שבו הוא מותיר עקבה חומרית.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

העיסוק באור מקבל מקום בעבודות שלי. ככל שהעבודות הופכות לאובייקטים צילומיים בחלל, תפקידו של האור נעשה משמעותי יותר דרך היבטים אסתטיים וחומריים, החל באור המופיע בתוך הסצנה המצולמת ועד לאור הבוקע מהמצע הצילומי עצמו.

האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?

בשנים האחרונות קצב העבודה שלי השתנה. מחשבות ורעיונות מקבלים זמן ממושך יותר לעיבוד לפני שהם יוצאים לפועל. אני ממשיכה לעבוד עם מצעים קשיחים, והעבודות הופכות בהדרגה להצבות בחלל.

ספרי על העבודה שאת מציגה בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

אני מציגה בביאנלה צילום של ינשוף. הצילום צולם במצלמת טלפון והודפס על פרספקס לבן. הוא מתעד מפגש אקראי שלי עם ינשוף המוטל בבוץ בזמן שיטפון באזור ים המלח. קרן אור ירוקה המגיחה מהעין הופכת את הדימוי לשער חזיוני אל העולם שמעבר, הנע בין מוות, זיכרון וריפוי.