ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה
כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.
טל אמיתי לביא
אמנית פלסטית
היכן ממוקם הסטודיו שלך?
בשנים האחרונות עבדתי על מיצב וידאו וסאונד "כוריאוגרפיה של קו", הסטודיו שלי הוא חדר העריכה של האנימטורית שיר אלטרס והמוזיקאי אריאל בלומנטל. חוץ מזה יש לי סטודיו בבית שלי בפרדס חנה, אליה עברתי בשנתיים האחרונות.
כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?
אמנית רב-תחומית העוסקת ברישום, ציור, פיסול, מיצב וידאו
מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, כלים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?
לא כל זמן הוא פורה עבורי. מאז השבעה באוקטובר למדתי ביתר שאת שעל מנת שאוכל לפרוש כנפיים ולחלום בגדול, אני זקוקה לתנאים מתאימים. אבל כשאני פורייה, כשיש לי מעוף ותשוקה, כל רגע הוא זמן עבודה וכל מה שנוכח סביבי עשוי להיות טריגר לעבודה. אני מסתובבת בעולם כמו ציידת, מלאת התרגשות לגלות משהו שעשוי לשמש השראה לעבודה שלי, בין אם זה דימוי, חומר, אובייקט, אירוע…מכאן ואילך יש לי את הכוחות ואת התשוקה להניע תהליכים, לחלום ולממש.
על מה את עובדת בימים אלה?
בימים אלה אני מציגה את "כוריאוגרפיה של קו", מיצב וידאו וסאונד בבית חנקין שבכפר יהושע. במקביל אני עובדת על מיצב חדש בשם "קונסטלציה", שיוצג החל ב-1.8 במסגרת תערוכה קבוצתית "לחצות את הקווים – מקו ועד חוט" שתיפתח במוזיאון חיפה לאמנות, באוצרותה של אתי גלס גיסיס.
כיצד נראית שגרת העבודה שלך?
שגרת העבודה שלי כאמנית דינמית ולא קבועה. בימים אלה אני מתמקדת בקידום התערוכה שלי בבית חנקין – מהיבטים של שיווק, יח"צ ופרסום, ועד מיזמים הנלווים לתערוכה כמו תיעוד סטילס ווידאו, פעילויות חינוכיות ושיח גלריה. לצד זה, אני עובדת עם האנימטורית שיר אלטרס על הפרויקט החדש שלי למוזיאון חיפה. העבודה הזו מתבצעת בסטודיו שלי ובסטודיו שלה בנפרד, ולעיתים אנחנו נפגשות אצלה בסטודיו.
אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?
בשנים האחרונות אני מתנסה בפרויקטים דיגיטליים ובאנימציות וידאו שחורגות מתחום העיסוק הרגיל שלי, לצד שילוב של סאונד בעבודה. המעבר הזה דורש ממני ללמוד לעבוד בשיתוף פעולה צמוד עם יוצרים נוספים ולחקור את האפשרויות של המדיום על מנת להשתמש בו בצורה המדויקת ביותר לטובת האמירה שלי. לצד למידה טכנית הקשורה באור, מקרנים ומערכות שמע המשמשים אותי בפרויקטים האחרונים אני מרגישה שמבחינת התכנים והשפה האסתטית שלי – אני ממשיכה להחזיק באותו קו.
האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?
הנושא המרכזי שלי ממשיך להיות מושג "הבית" ושאלות על מידת היציבות והביטחון אותה הוא מספק לדייריו אולם לאחרונה ויתרתי לחלוטין על החומר הפיזי לטובת אנימציות וידאו וסאונד. חוטי הניילון המזוהים עם המיצבים האימרסיביים שלי הפכו לקווים של אור הנעים בחלל, נבנים ונמחקים לסירוגין.
ספרי על העבודה שלך בביאנלה – מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?
אני מציגה בביאנלה את עבודת הוידאו שברירים בה נראים מבני חול ילדיים הקורסים בלופ. העבודה האקטואלית מהדהדת מצבי קריסה, חורבן ושבר. המבנים הקורסים אל תוך עצמם מציעים ביטוי חזותי לרגעי השבר, אך בו זמנית מציגים התמסרות לתהליכי התפרקות וטרנספורמציה. העבודה מזמינה את הצופה למצוא יופי ונחמה דווקא בתוך השינוי האינסופי, שבו הבנייה וההרס כרוכים זה בזה.
