מעשים וימים, ביקור סטודיו: יבגניה קירשטיין

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

יבגניה קירשטיין

קרמיקה, אמנות

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

הספרייה הלאומית הישנה, האוניברסיטה העברית, גבעת רם, ירושלים

כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?

אני אמנית קרמיקה, יוצרת אובייקטים קרמיים, כדים שהופכים לפעמים לקנבסים לציור שלי, למודלים אדריכליים מומצאים שאני מתכננת, ולפעמים לקונסטרוקציות שבאמצעותן אני מספרת סיפורים או מביעה את הרעיונות שלי. בעבודות הגדולות והרציניות יותר אני מתבססת על היסטוריה, תולדות האמנות, ספרות ונושאים קלאסיים. לצידן אני יוצרת גם עבודות קטנות וקלילות יותר שעוסקות בחיי היומיום ובהנאות הפשוטות של החיים, דברים שכולנו מכירים ואוהבים: לשתות קפה, ללטף כלבים או חתולים, לצאת לטבע ולבשל פויקה, לאכול שקשוקה בבוקר…יש בעבודות האלה הומור וקצת אירוניה. אני אוהבת את האפשרות לנוע בין שני העולמות האלה – בין היסטוריה ותרבות ובין היומיום, בין הרציני לקליל. שניהם מבחינתי חלק מאותה מציאות ומאותו סיפור אנושי.

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

בזמן העבודה מקיף אותי הסטודיו האהוב שלי. אני מנסה לגדל "תאילנד" בתוך חלל שאין בו חלונות ואור טבעי. זו משימה לא פשוטה, ואני משקיעה הרבה זמן בצמחים שלי, אבל מאוד אוהבת לראות איך הם ממשיכים לגדול למרות התנאים הלא פשוטים. בגלל הצמחים יש בסטודיו המון אור מלאכותי – מנורות, פרוז׳קטורים ופנסים מכל הסוגים האפשריים – וגם מכשיר אדים עם ריח של אקליפטוס או למון גראס. מאוד חשוב לי שהסטודיו יהיה יפה ונקי.
בזמן העבודה אני כמעט תמיד מקשיבה לספרי אודיו. אני הכי אוהבת סדרות פנטזיה ארוכות, משהו כמו 15 ספרים, כדי שאוכל לשקוע לאורך זמן בעולם שהסופר המציא ולהתנתק קצת מהמציאות. זה בכלל לא מפריע לי להתרכז בעבודה, להפך. כאילו יש לי במוח קו נפרד שבו כל הזמן העבודה והמחשבות שלי רצות, והספר ממלא את שאר החלל. זה עוזר לי להתרכז, להרגיע את הפרעת הקשב שלי ולהישאר יותר זמן בתוך אותו תהליך.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

אני מגיעה לסטודיו, מדליקה בערך עשרים מקורות אור ומשקה את הצמחים. בדרך כלל אני בונה בחומר או מציירת. אני לא עושה את שני הדברים במקביל. אין אצלי מצב שעל שולחן אחד יש קרמיקה ועל שולחן אחר ציור. יש שולחן אחד, ועליו יש או קרמיקה או ציור. בדרך כלל אני מתחילה עבודה חדשה או סדרה חדשה והופכת ל״יבגניה שרק בונה״ למשך שבוע או שבוע וחצי. אחר כך אני מכניסה את העבודות לתנור, עושה שריפת ביסק, ולסטודיו נכנסת ״יבגניה שרק מציירת״.
הציור לוקח יותר זמן, ולפעמים אני מתעייפת ממנו, מניחה אותו בצד, מפנה מהשולחן את הצבעים והמכחולים וחוזרת לבנות. אני אוהבת את המעבר בין שתי העבדות, ככה אני מספיקה להתגעגע לכל אחד מהתהליכים, ובכל פעם להתאהב בו מחדש.
חוץ מזה, שגרת העבודה שלי די רגילה: לשבת שש עד שמונה שעות כפופה מעל השולחן, ובארוחת הצהריים לקשקש עם השותפה שלי, נעמה. הסטודיו שלנו נמצא בבניין הספרייה הלאומית הישנה בגבעת רם, ולפעמים אנחנו יוצאות להסתובב בקמפוס או הולכות לבקר אמנים אחרים שעובדים בבניין.

על מה את עובדת בימים אלה?

כרגע מתייבשים אצלי בסטודיו חמישה או שישה כדים קטנים שבניתי לאחרונה, לסדרה חדשה של סצנות הומוריסטיות ואירוניות. במקביל אני מציירת את הקולומבריום השלישי שלי – עבודה שתוצג בתערוכה ״כד אפר״ בבית בנימיני בנובמבר. יש גם עבודה נוספת שאני מציירת כבר הרבה מאוד זמן. העבודה עליה מתקדמת בקושי, ולכן אני נוגעת בה לעיתים רחוקות מאוד. כשיש לי זמן פנוי אבל אין לי כוח לעשות שום דבר, אני מציירת סקיצות לעבודות עתידיות.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

אין נושא אחד מסוים שמעסיק אותי עכשיו. מעניין אותי כל מה שנמצא סביבי. מבחינתי אין הבדל גדול בין לצייר מקינטה ובין לעסוק בעבודה בבעיה פוליטית. אני רואה את עצמי בחיים האלה כמי שמתבוננת ומתעדת. לכן, אם ארצה לדבר על אי־שוויון מגדרי בחברה הדתית, או דווקא על קרני השמש שחודרות דרך האדים שעולים מכוס הקפה של הבוקר, אעשה זאת. אני לא מציבה לעצמי גבולות בבחירת הנושאים שבהם אני עוסקת.
ברמה הטכנית, אני אוהבת קונסטרוקציות מורכבות ואוהבת להקשות על עצמי בכל פעם מחדש. אני נהנית לפתור בעיות קרמיות: איך לחבר בין חומרים שדורשים טמפרטורות שריפה שלא מתאימות, איך לבנות משהו כך שלא יתפרק, ואיך לגרום לרעיון מורכב לעבוד גם מבחינה חומרית וטכנית.

האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?

לאחרונה חל שינוי משמעותי אחד מבחינה טכנית – גיליתי גלזורות לשריפה בטמפרטורה נמוכה. משום מה, קודם לא ממש חשבתי על זה שקיים מבחר כל כך גדול של גלזורות לשריפה נמוכה, ולא שילבתי בין ציור לגלזורה בעבודות שלי. לאחרונה קניתי כמה גלזורות חדשות, ועכשיו אני משתמשת בהן בהתלהבות כמעט בכל הזדמנות.

ספרי על העבודה שאת מציגה בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

בביאנלה מוצג הקולומבריום הראשון שלי. העבודה עוסקת בהיעלמותם של מקצועות מהעולם שלנו,  חלקם כבר נעלמו, אחרים עוד עשויים להיעלם. השיח על זה נמצא בכל מקום, עם התפתחות הבינה המלאכותית, עתידם של מקצועות רבים הפך לשאלה אקטואלית.
האובייקט בצורה של קולומבריום, מקום קבורה. בתוך הנישות שלו הצבתי כלים קטנים, שכל אחד מהם מייצג מקצוע אחר. כך המקצועות עצמם מקבלים מעין מקום קבורה משלהם. בעבודה הזאת עשיתי משהו שאני אוהבת לעשות – חיברתי בין מסורת עתיקה לטכנולוגיה עכשווית. לאו דווקא במובן הטכני, אלא במובן הרעיוני.