מעשים וימים, ביקור סטודיו: לירון גולן וסרמן

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

לירון גולן וסרמן

אמנית רב-תחומית

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

מושב שער אפרים

כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?

העבודה שלי נעה בין פיסול, מיצב ומלאכה, ועוסקת בחיבורים בין חומרים, חפצים, זמן וזיכרון. אני אוספת חומרים וחפצים יומיומיים, טבעיים או כאלה שנמצאו ונזרקו, ובונה מהם צירופים פיסוליים שמזמינים התבוננות מחודשת. אני מתעניינת באופן שבו חפצים משנים משמעות דרך הקשר, תצוגה וחיבור למקום ולתקופה שבה אנחנו חיים. בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז המלחמה, העבודה שלי מושפעת גם מתחושות של חוסר יציבות ומהניסיון לייצר סדר, מקצב ואחיזה דרך העבודה הידנית.

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

חומרים שאספתי, חומרים טבעיים (ענפים, כפות תמרים) וגם חפצים. כלי עבודה, חבלים ובדים, כלי חיתוך ושיוף, בטון, גבס וחומרי בנייה פשוטים. יש גם פינות של אחסון עבודות.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

העבודה שלי מתחילה לרוב מחוץ לסטודיו, בהליכה (בטיולי בוקר עם הכלבה שלי), באיסוף ובהתבוננות בסביבה הקרובה. לאחר מכן מתחיל תהליך ממושך של ניסוי חומרי, בנייה ופירוק. אני עובדת בצורה אינטואיטיבית יחסית, ונותנת לחומר להוביל חלק מההחלטות. יש חשיבות גדולה לחזרתיות ולפעולות איטיות שמצטברות לאורך זמן. לצד העשייה בסטודיו אני גם מלמדת פיסול ועוסקת בעיצוב, והמעברים בין התחומים מזינים זה את זה.

על מה את עובדת בימים אלה?

אני עובדת על גוף עבודות חדש שממשיך פעולות שהתפתחו בסדרת המטאטאים. אסמבלאז’ים פיסוליים שנוצרים מחיבורים בין חומרים וחפצים יומיומיים, מתוך תהליך אינטואיטיבי של איסוף ועשייה.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

מעסיק אותי המושג ״פיסול״ והשורש פ.ס.ל. שמגיע מתוך הרעיון לפסול את החומר (להוציא ממנו). יש הרבה פסולת בפיסול ומעניין אותי המקום שממזער את הפסולת או אפילו נמנע ממנה.

האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?  

בהחלט. בשנתיים האחרונות, בתוך מציאות של סטרס מתמשך ושילוב בין חיי משפחה ליצירה והישרדות יומיומית, חל שינוי באופן העבודה שלי. אני נמשכת יותר לחומרים טבעיים ופחות טכנולוגיים, מתוך צורך בחיבור ישיר ופשוט יותר לחומר. השינוי הזה יצר אצלי עבודה איטית וקשובה יותר, עם דגש על נוכחות וחיבור יומיומי לסביבה ולחיים עצמם.

ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

סדרה של מטאטאים, עשויים מחומרים טבעיים שנאספו בסביבת מגורי – ענפים, כפות דקלים, וצמחים שנגזמו והושלכו. חומרים שנחשבים כפסולת זוכים כאן להקשר חדש, שבו הם הופכים לכלי עבודה ולחפץ בעל משמעויות. תהליך היצירה משלב שיטוט, ליקוט, מיון, ייבוש, חיבור ועיבוד ידני לכדי מטאטאים, תוך חקר חומרי, נפחי וצורני. העבודה נולדה מתוך תחושת חוסר ודאות וכאוס, אחרי מעל שנה מפרוץ המלחמה, כדרך להיאחז בטבע ובהמשכיותו. המטאטא, מעבר להיותו כלי ניקיון, נושא היסטוריה תרבותית עשירה, מסמל היטהרות וטקסים ועד דימויי מכשפות. המיצב עוסק במלאכה, קיימות, ערך מול פסולת, ובקשר שבין אמנות, עיצוב וטקסיות. אני מבקשת להזכיר שהטבע ממשיך בשלו – ולתת לנו אפשרות להיאחז בו.