ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה
כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.
צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב
מידד אליהו
אמן
היכן ממוקם הסטודיו שלך?
תלפיות, ירושלים
כיצד היית מציג את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?
אני מחפש מפגשים של חומרים, דימויים ורעיונות ויצירת המפגשים האלה מובילה אותי למסעות במדיומים שונים ועבודה שהיא לעיתים בסטודיו, לפעמים במרחב הציבורי ובשיתוף קהילות וקהל. אני מעוניין ברשתות של היסטוריה, תרבות וגאוגרפיה ונע ביניהן פיזית ומנטלית באופן הנפלא שאמנות מאפשרת.
מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?
הסטודיו הוא כמו מעבדה וחצר משחקים בו בזמן, הוא כאוטי ושכבתי להחריד, שכבות של חומרים שונים ואלפי דימויים וסקיצות. לקח לי זמן להבין שהכאוס הוא כמו רשת של גירויים שממתינים להתעורר. יש במצב הפתוח הזה אפשרות להמשיך וליצור, קריאה לפעולה ולהתערבות.
כיצד נראית שגרת העבודה שלך?
בשנים האחרונות המצב כל כך לא יציב כך שאין שגרה אחת, יש ניסיונות לייצר כמה שגרות גמישות ומקבילות. הסטודיו הוא כמובן אפשרות אחת, קלאסית ובטוחה אבל לעיתים יציאה לשטח, מפגש עם אנשים או עבודה על שולחן האוכל בבית הופכים לנוכחות ולמשמעותיות יותר במציאות העכשווית.
על מה אתה עובד בימים אלה?
אחרי תקופה ארוכה של עבודה בהדפס, ביצירת נגזרות ובקולאז׳, אני חוזר לציור מסורתי ושכבתי. ציור של התרחשויות גדולות ומפורטות שקשורות לאבסורד בחיינו הנוכחיים. יש משהו בציור שהוא תובעני יותר וקשה יותר במציאות המבלבלת הזו אבל היכולת לנסח נרטיבים מורכבים מרגישה הכרחית.
האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם אתה עוסק?
באופן טבעי, אני מניח, עולות לי שאלות חזקות של שייכות וזהות. מהו המקום הזה שאני פועל וחי בו? מה המרקם התרבותי שקיים כאן והאם הוא מסוגל להכיל גם אותי ואת המטען שאני מביא איתי? אני חושב שבגלל הקשר העמוק למקום אלו שאלות מאוד ערות ומטלטלות. בנוסף, יש גם את התהליכים החומריים וניסיון להבין מסורות וגולמיות של חומר ובכל זאת לעבוד איתו בצורה עכשווית.
ספר על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?
דקדוק פנימי, ההצבה רחבת ההיקף בביאנלה, עוסקת בתנועה שבין פירוק להרכבה והיא תוצאה של מחקר של מקורות השראה, שייכות וזהות. העבודה עם נגזרות התחילה לפני למעלה משלוש שנים בהתבוננות על גוף היצירה שלי עד אז ובניסיון לחזור לעבוד איתו באופן שונה וחדש. מה שהתחיל כחיתוך ספונטני של עבודות קודמות הפך לריטואלים תכופים של חיתוך דימויים מהתתֿ מודע, גזירה בנייר ובנחושת בצורה ישירה וללא רישום מקדים. הנגזרות והדימויים שנוצרו שימשו בהמשך לשבלונות להדפס שכבתי וליצירת גופי עבודה חדשים נוספים כשהנייר משמש להם במה ומרחב. האפשרות להציג את אוסף הנגזרות הממשי בכללותו היא גם הזדמנות להתרחק מעט מ"הכאן והעכשיו" ולהתבונן במפה של מערכת יחסים משתנה ומסתעפת.
