מעשים וימים, ביקור סטודיו: נגה יודקוביק-עציוני

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

נגה יודקוביק-עציוני

פיסול, מיצב ורישום

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

שביל המרץ 4 תל אביב

כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?

הכול מתחיל מאהבתי הגדולה לפיסול. לאורך השנים אני עובדת בסטודיו לרוב על פיסול, מיצב ורישום. בעבודותיי מתקיים דיאלוג מתמיד בין המופשט לבין הקונקרטי. נקודת המוצא שלי היא מופשטת, גם אם העבודה מחוברת לדימוי כלשהו. ההפשטה מרתקת אותי ומטעינה את עבודתי.
מפגש עם מקום מחייה את המייצבים שלי. בעבודתי, אני לא חושבת בצורה פרקטית או כלכלית אלא רק על אמנות. כבר קרה שבניתי בסטודיו פסל שלאחר סיום העבודה גיליתי כי הוא לא נכנס למעלית ויש צורך בדרכים יצירתיות להוצאתו מהסטודיו.

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

הסטודיו שלי הוא כמו מפעל שאני עושה בו הכול לבד. יש לי מכונות נגרות, מכונת תפירה, מחרטות וכלי עבודה שונים. כיום אני עובדת עם חומרים מזדמנים: נייר, גומי, שמשונית, בטון, דבק שפכטל, חלקים או קונסטרוקציות, פרטי רדי-מייד שאני מוצאת ברחוב ועוד. במקביל, אני בונה חלקים בגדלים שונים ומייצרת מעין מחסן חומרי חילוף. יש לי תמונה רחבה איך יראה האובייקט ואני מייצרת באמונה פרטים וחלקים לאובייקט. אחרי שיש לי מספיק חלקים, אני מתחילה את שלב הבניה. מחברת ובונה את האובייקט לשלם, משחקת עם החלקים, בכל פעם בונה מהחלקים משהו אחר. אני עובדת עם הרבה חומרים ולוקחת לי את החופש לבחור לכל עבודה את החומר המתאים לה. אין לי בעלות על חומר אחד. בעבודות רבות אני מערבבת חומרים מבחינה טכנית ותוכנית ויוצרת הכלאות וצרופים שונים או טרנספורמציה של חומרים. בעבודותיי, לרוב החומר נראה חומר אחר (מתחפש) הקרטון נראה עץ, הנייר נראה מתכת וכיוצא בזה. זה לא מתוכנן, זה קורה דרך הטיפול שלי בחומר.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

יש לי מחויבות גדולה לעבודה בסטודיו ולאמנות שלי. בסטודיו אני יוצרת את עבודותיי. אני קמה בכל בוקר ובלי לשאול שאלות יוצאת לדרך. אני נמצאת בסטודיו זמן רב במשך היום. יש הרבה פעולות שאני מוצאת את עצמי עושה בנוסף ליצירה: ממיינת, מסדרת, נחה, אוכלת, קוראת, מקשיבה למוזיקה ועוד. אני מייצרת רוטינת עבודה ומרגישה מחויבת בגלל שזאת המסגרת שאני יוצרת בה את החוקים ולא משהו חיצוני שאני צריכה להתחייב לו.

על מה את עובדת בימים אלה?

אני עובדת במקביל בכמה כיוונים, מיצבי קיר ועבודות ארוכות ללא גבולות. אני בודקת חיבור בין חומרים חדשים שלא השתמשתי בהם עד עכשיו ומנסה לשלב אותם בעבודותיי.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

חלל הוא נושא שמאוד מעניין ומרגש אותי בתקופה זו. בשנים האחרונות הוא הנושא המרכזי בעבודתי. מבחינתי הוא מפעיל ומרגש, הוא המנוע של בניית דברים באופן הפורמליסטי שלו (גודל, מבנה, גובה, תאורה, רצפה וכו'). לקראת תערוכות אני שוהה זמן רב בחלל, לומדת אותו ואת גודלו ולאחר מכן משחזרת את גבולות החלל בסטודיו ועובדת על פי קנה מידה. מניסיוני, לפיסול זה מאוד חשוב. מה שמתאים לחלל אחד לא מתאים לאחר. העבודות הן מודולריות, פעם כעבודת ריצפה, פעם כעבודת קיר או פינה. נקודת המוצא שלי מופשטת, גם אם העבודה מחוברת לדימוי כלשהו. ההפשטה מרתקת אותי ומטעינה את עבודתי. החלק האחד הוא מהלך בנוי ומתוכנן מראש בסטודיו והשני אלתור ובניה בחלל, משחק וקצב. בניגוד לעבר הרחוק, אז פיסלתי אובייקטים בודדים שלא היו קשורים לחלל. יש לי ויז׳ן, לא תמיד נרטיב. אני מייצרת לו בהתמדה ובאמונה פרודוקטים למה שאין לו אמצע, סוף או התחלה, משאירה מקום לתכנון ואלתור.

ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

בעבודה ניצבים מעסיק אותי שלב הרגע לפני הנפילה, כמה גבוה אפשר לבנות? בשנים האחרונות ייחדו את עבודותיי מיצבי-אורך גדולים שהונחו על הרצפה. בעבודה זו משתנה נקודת המבט, והאובייקטים מיתמרים מן הרצפה לגובה. כול עמוד מתייחד במאפיינים נבדלים, כאשר מערומי האובייקטים מסמנים כמה אפשר לערום ומה הגובה הרצוי. צמיחה כלפי מעלה על סף ההתמוטטות. רגע לפני הקריסה. הפסלים עשויים מחומרים שונים: יציקות גומי, קרטון ביצוע, נייר, ספוג, כדור עץ ועוד. הפסלים מוצאים נקודה של שיוויי משקל ויציבות.