מעשים וימים, ביקור סטודיו: נדז'דה פוזין

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

נדז'דה פוזין

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

בניין הספרייה הלאומית הישנה, מקום עם אווירה מיוחדת.

כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?

בלב העשייה שלי עומדת העבודה עם עקבותיו של צמח חי. אני מעבירה את טביעות הצמחים לגבס, בטון, מתכת, נייר וקרמיקה, תוך שמירה על המבנה הטבעי ועל חוסר השלמות שלהן. מעניין אותי הרגע שבו הצורה הטבעית ממשיכה את חייה בתוך חומר מעשה ידי אדם והופכת לאובייקט טקטילי של זיכרון.

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

מוזיקה, קפה ומצב רוח טוב.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

שגרת העבודה שלי משלבת איסוף צמחים, התבוננות, ניסויים בחומרים ועבודה מעשית בסטודיו. בדרך כלל אני עוברת בין שלבי ההטבעה, היציקה והפיתוח הרעיוני של העבודות.

על מה את עובדת בימים אלה?

בימים אלה אני מתמקדת בלמידה ובהתנסות בחומרים חדשים עבורי, ובוחנת את האפשרויות שהם פותחים בעבודה.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אתכם בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

במרכז הפרקטיקה שלי נמצאת העבודה עם צמח חי ועם העקבות שהוא מותיר. עבורי, התהליך האמנותי הוא דרך של התבוננות, התמקדות מדיטטיביה ותיעוד של הזיכרון הטמון בצורה הטבעית. מעניין אותי רגע המעבר שבו הצמח מפסיק להתקיים בצורתו המוכרת וממשיך את חייו בחומר אחר – גבס, בטון, נחושת או כסף.

 האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?

עליתי לישראל ב־2023 ומאז אני גרה בירושלים. המפגש עם תרבות ושפה חדשות השפיע לא רק על הנושאים שבהם אני עוסקת, אלא גם על בחירת החומרים והטכניקות שבהם אני משתמשת. כיום אני מתמקדת יותר בפורמטים קטנים ובחקירה של חומרים חדשים. חשוב לי להתקדם מאובייקטים בודדים לעבודות רחבות היקף המשלבות חומרים וטכניקות שונות במסגרת יצירה אחת.

ספרי על העבודה שאת מציגה בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

העבודה עקבות הזמן, רוזמרין צמחה מתוך פרויקט בגן הבוטני בירושלים שעסק בלוחות מידע טקטיליים על צמחים, גם עבור אנשים עם לקויות ראייה. מתוך העבודה הזו, התפתח העניין שלי בטקטיליות, בעקבות ובשאלה כיצד צורה טבעית יכולה להמשיך להתקיים בחומר ובזמן אחרים.
המיצב מאחד הטבעות של רוזמרין בחמישה חומרים – נייר, גבס, קרמיקה, בטון ונחושת. בחרתי ברוזמרין כסמל לזיכרון ולעמידות. היה לי חשוב להראות כיצד אותה הטבעה משתנה בהתאם לחומר, וכיצד כל אחד מהם חושף בדרכו את רעיון חמשת העידנים מתוך הפואמה "עבודות וימים" מאת הסיודוס. העבודה מתייחסת למחשבה שזיכרון אינו שימור מדויק של העבר, אלא פרשנות שלו. לוח נוסף, הכולל הרבריום של רוזמרין בסידור מראה וכתב ברייל, ממשיך את רעיון המפגש בין הטבע לאדם, בין תחושה להבנה.

הרבריום – אוסף של חלקי צמחים או צמחים שלמים, מיובשים ומשוטחים, השמורים בצורה מסודרת ומודבקים על גבי גיליונות נייר.