מעשים וימים, ביקור סטודיו: נוי אלון

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

נוי אלון

מעצבת תכשיטים, צורפת, חוקרת ומרצה לעיצוב.

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

בהוד השרון, בבית, בממ"ד

כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?

העבודות שלי עוסקות בגבול שבין תכשיט לאובייקט ובין עיצוב לאמנות. אני בוחנת את המדיום דרך שאלות על חומר, ערך, אסתטיקה ופונקציה.

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

עמדת צורפות עם כלים, חומרים ומכשירים, שלא משנה כמה אני מסדרת ומנקה מקבלת חיים משלה עצמה ברגע העבודה. ותמיד יש תכשיטים בשלבי הכנה שונים.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

מעולם לא הייתה לי שגרה, אבל מכיוון שהסטודיו נמצא בתוך הבית הוא תמיד זמין ומזמן. מחכה לי.

על מה את עובדת בימים אלה?

תמיד יש רעיון לתכשיט חדש. רוב העבודה היומיומית היא לחשוב ולדמיון אותם. לנסות לקרב אותם למימוש.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

העבודות משקפות שאלות ונושאים העוסקים בחברתי, בפוליטי ובמקומי. לצערי האסתטיקה והנראות החומרית רק הולכות ומתאימות עצמן למציאות.

האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?  

אחרי ה-7 באוקטובר חשבתי שהשאלה המהותית היא איך יוצרים אחרי שבר קולקטיבי אדיר. כיום אני עוסקת במה אני יוצרת, מדוע ועבור מה. כי יש חובה ליצור דווקא בזמנים אלה.

ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

לאמא שלי במגירה הייתה קופסת תכשיטים עם אוצרות משפחתיים מתקופות שונות. חלקם תכשיטים עם ערך סנטימנטלי, חלקם עם ערך כספי, אבל אף אחד מהם לא נענד ב-30 השנים האחרונות. תקופה ארוכה חשבתי להשתמש, לשנות או להתערב איכשהו בתוך עבודה שהיא לא שלי אבל היא בעלת ערך וחשיבות אישית. רציתי להחיות אותם מחדש דרך הטיפול העיצובי שלי, לשמר אותם אבל גם למחוק מהם את המקור.