ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה
כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.
צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב
נועה ספקטור
פיסול, רישום, מיצב
היכן ממוקם הסטודיו שלך?
הנגב 5, תל אביב
כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?
אמנית שעובדת דרך החומר. ומחפשת משמעות במרחב הציבורי.
מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?
חומרי גלם, פיגמנטים, לכות, אקרילן, רשת לול
כיצד נראית שגרת העבודה שלך?
אני עובדת בבוקר ומגיעה לסטודיו אחר הצהריים.
על מה את עובדת בימים אלה?
באמצע לימודי תואר שני באמנות בשנקר ומגלה עולמות חדשים.
אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?
אני פותחת את עולמי לעבודות יותר "נקיות", חסרות תוכן, פסלים מופשטים. מכניסה גם תזוזה לציורים שלי. הולך להיות סופר מעניין .
האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?
כן, בשנה האחרונה פתחתי את הראש לחיבורים חדשים, רעיונות ומחשבות חדשות. דווקא עכשיו אחרי שנה של מחקר חומרים, אני מנסה לשלב בין העולם הקודם לזה החדש.
ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?
העבודה ברירת מחדל היא חלק מתערוכה קודמת שהצגתי בגלריה בנימין שנקראה "שקר לבן". הפסל שמוצג בביאנלה לא נכנס בסוף לתערוכה כי היה גדול מדי ומשתלט. נאלצתי לחכות. מאוחר יותר הוא הוצג בתערוכה במרכז עמיעד ביפו במסגרת 30 שנה לבית הספר בסיס. הפסל נכנס לאחסון ולא ידעתי מה יעלה בגורלו. ברגע שקיבלתי את הבשורה שהוא יוצג בביאנלה נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי, תהיה לו אנחת רווחה לשמונה חודשים. הפסל מוצג טיפה אחרת ומאוד אהבתי את ההצבה הנוכחית שלו. הוא מרגיש קל למרות הכובד שלו. הוא מכיל בתוכו את כל סערת הרגשות הנמצאת בפנים ומייצר תחושה של שקט ויופי שמוקרנים החוצה למרות החומרים המאוד מנוכרים שממנו הוא עשוי. הנושא הזה של ערבוב ובלבול החושים הוא נושא שמאוד מעסיק אותי. מעין התחבאות או הצגה שחומר עושה החוצה לעולם. מסתיר או מחצין את התחושות שהוא מעביר.
