מעשים וימים, ביקור סטודיו: נטע דור אדן

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

נטע דור אדן

במשך 46 שנה עסקתי באדריכלות ועיצוב פנים, תוך שאני משלבת עיסוק באמנות לצד העבודה.מלאחרונה פרשתי מהעבודה, ואני מממשת את האהבה שלי לעיסוק באמנות ויצירה. העשייה שלי מגוונת מאוד. בנוסף לצילום וציור, אני עוסקת גם בווידאו, אנימציה, ופיסול בחומרים שונים, החל מחומרים רכים (סריגה ורקמה), ועד לגילוף בעץ ויציקות ברונזה. הכל בהתאם לרעיון שאותו אני רוצה להעביר.

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

הסטודיו שלי נמצא במרתף דירתי ביפו, שם היה משרד האדריכלות שלי ,שעובר טרנספורמציה בשנים האחרונות לסטודיו לאמנות.

כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?

אני רואה ביצירה פעולה של חשיפה והסתרה בו זמנית. בעבודה שלי אני מנסה להבין כיצד מציאויות קולקטיביות חודרות אל הגוף הפרטי, וכיצד מצבים פוליטיים ותרבותיים נרשמים בתוך תנועה, או חומר רך. אני נמשכת לחומרים פגיעים או ביתיים כמו טקסטיל, חוט, תחרה, עמלנות ידנית משום שהיא מבטאת עבורי את המתח שבין עדינות למנגנוני הגנה. אני מחפשת אזורים בהם היופי ואי הנחת מתקיימים יחד, ופעולות יומיומיות חושפות שכבות עמוקות של קיום אנושי.

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

בסטודיו אני מוקפת בערב רב של חומרים וכלי עבודה: ציוד צילום והקרנה, חימר מעצבים, כלי גילוף, ניירות וצבעים, דוגמאות צמר ובדים שונים, חיילי צעצוע, וצעצועי חייזרים. סריגות ורקמות וחלק מעבודותיי לאורך השנים.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

כשאני נמצאת בתהליך יצירה, אני עובדת בכל זמן פנוי. בלי לחץ. מתי שמתאפשר מבלי לפגוע בשאר עיסוקי. עם סיום העבודה, אני עוברת לתקופה של הכנות לפרויקט הבא, מחקר, חיפוש חומרים וטכניקות. כשמתגבשת תוכנית העבודה, אני מתחילה מיד בביצוע וחוזר חלילה.

על מה את עובדת בימים אלה?

בימים אלה אני עובדת על סדרת רקמות שמתארות את הסבל וההרס בעזה. את הדימויים אני משאילה מתוך צילומי עיתונות שצולמו ע"י צלמים עזתיים, הטכניקה היא רקמת צלבים האופיינית לרקמה הפלשתינית ובדואית באזורינו, וחלק מהעבודות נעשות ע"ג רקמות אותנטיות מחלקי שמלות, תוך פרימת חלקים מהרקמה והשתלת סצנות מטלטלות מהמלחמה האחרונה כחלק אינטגרלי מהרקמה.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

השאלה שמעסיקה אותי היא מה קורה לצורה, לזיכרון או לגוף כשהעולם מאבד את היציבות שלו? דימויים היברידיים כמו גוף/מעטפת, אדם/מבנה. מעסיק אותי הקשר הבלתי ניתן להתרה בין קורבן לתוקפן, בין הגנה לאלימות, בין אינטימיות לאיום. מעניין אותי המתח שנוצר בין חומרים רכים לאלימות שהם מתארים, ובין ניקיון צורני לכאוס רגשי.

ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

התגלמות, עבודת הווידאו שמוצגת בביאנלה מביאה לידי ביטוי את הצורך שחשתי בתקופה האחרונה לקחת פסק זמן, לנוח מהמציאות, להיעלם. לעשות זאת תוך כדי סריגה סביב עצמי נראה לי אקט מרגיע והולם. אני שואלת את פעולת ה"התגלמות" מעולם החרקים, משום שהיא נראית לי ככלי אופטימלי להתמודדות בזמנים קשים. המלאכה העמלנית הופכת לפעולת הישרדות, ריפוי והתבוננות פנימית, במצב של היעדר ונוכחות גם יחד.
בשלב הגולם, מתכנס היצור בתוך מעטה קשיח, המאפשר התפרקות ובניה מחדש, עד להפיכתו לפרפר. תהליך זה מסמל שינוי עמוק והתחדשות.. "גולם" מייצג את הפוטנציאל לשינוי וצמיחה, גם לאחר תקופות קשות. כמו בעבודת האדמה התלויה במחזורי הטבע, כך גם היצירה שלי משקפת את המחזוריות והצורך בהתחדשות מתמדת. הגולם יזמין את המבקרים להתבונן פנימה, לחשוב על תהליכי שינוי והתפתחות ובכך יהדהד גם את רעיונותיו של הסיודוס על הכוח הטמון בעמל וביצירה להביא לתקווה ולהתחדשות.