ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה
כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.
צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב
נטע עמיר
רקמה ואמנות פלסטית
היכן ממוקם הסטודיו שלך?
רמת גן
כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?
כמעט בלי לשים לב אני עובדת עם חומרים שהם שאריות, חומרים שבדרך כלל לא מתעכבים עליהם, כאלו שהם חלק מחיי היומיום, או כאלו שעוד שנייה יהיו בפח. אלו תמיד גם חומרים עדינים, שיכולים להתפרק או להיקרע בקלות, החומרים הם חלק מרכזי מהעבודה שלי, הבחירה שלהם וגם העבודה איתם עם חוט ומחט. תמיד שואלים אותי איך הם לא נקרעים או נשברים, והתשובה היא שהם כל הזמן נקרעים ונשברים. ההתמודדות הזאת היא לא רק אתגר טכני שצריך לפתור אלא הופכת להיות חלק מהרעיון והמהות של העבודה שלי. לפעמים אני מוצאת דרכים לתקן או להסתיר את הקרעים והשברים, אבל לפעמים הם הופכים לחלק מרכזי בעבודה ובלתי נפרד ממנה.
מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?
שולחן העבודה שלי הוא בסיס של מיטה כבדה ושבורה שהייתה בדירה והיה קל יותר לבנות ממנו שולחן מאשר להוריד אותו למטה. השולחן הזה תמיד עמוס בקופסאות חוטים וציוד אחר לרקמה, כי אני גם מעבירה פה סדנאות, אבל לעבודות האחרונות, כמו זאת שמוצגת בביאנלה אני צריכה רק מחט דקה, חוט תפירה פשוט, וערמות של עלים שאני אוספת בגינות עירוניות.
כיצד נראית שגרת העבודה שלך?
כל יום הוא קצת שונה, יש ימים שאני מעבירה סדנאות והן גוזלות הרבה זמן, יש לי בין יומיים לשלושה ימים בשבוע שמוקדשים לעבודה בסטודיו, בימים האלו אני מתחילה את הבוקר בעבודות שהן עמלניות יותר, כמו רקמה של דימויים שכבר הכנתי מראש, או יצירה של משטח מעלים. לפעמים אני מתחילה מעבודה עם חומרים אחרים בספרי סקיצות שבהם אני יוצרת קולאז'ים. כדי לחשוב על דימויים או קומפוזיציות חדשות, אני זקוקה לזמן להיכנס לריכוז, והעבודה החופשית בספר סקיצות או עבודה טכנית יותר יוצרות עבורי את המעבר הזה. לפעמים המעבר הוא כבר אורגני מתוך העבודות האלו ולפעמים אני עוצרת לצייר ולתכנן את המשך העבודה עם העלים.
על מה את עובדת בימים אלה?
בשנתיים האחרונות אני עובדת על סדרה של עבודות, שאחת מהן מוצגת בביאנלה, אלו עבודות שנוצרות מעלים יבשים. אני מעבדת אותם ויוצרת מהם עבודות שהן גם קולאז' וגם מעין מגזרות נייר שאני חותכת מהעלים. העלים הם חלק מהנושא של העבודה, אבל יש גם את הדימויים של חפצים ביתיים, ריהוט, דמויות, כלי שיט, בעלי חיים ודמויות אנושיות, בכל אחת מהעבודות יש חיבור של כל העולמות האלו.
אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?
העבודה שלי מתחילה תמיד מהחומר, וההתמודדות עם חומרים יומיומיים עדינים ושבריריים, היא תמיד חלק מרכזי בתמה של כל עבודה. השילוב של החומרים האלו עם עולם דימויים שמגיע מצד אחד גם מחיי היומיום ומצד שני מעולם של אגדות ומיתוסים הוא עוד חלק בעבודה שמאוד מסקרן אותי כמו גם החיבורים והקשרים ביניהם.
האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?
העבודה שלי כל הזמן משתנה, אני עוברת מחומר לחומר, כל חומר מביא איתו אתגרים אחרים, צבעוניות אחרת, טקסטורה אחרת וכו'… זה משנה את הדימויים שאני עובדת איתם ובטח את הנראות שלהם. במהלך השנים האחרונות החומרים שאני עובדת איתם עדינים ופגיעים יותר ויותר, כמו ניירות טישו או עלים יבשים.
ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?
העבודה בביאנלה שנקראת "טבע עירוני" מורכבת משכבות של עלים יבשים, פרחים וענפים, שמתחברים באמצעות תפירה אחד לשני. העלים נאספו ברחובות העיר, מעצי נוי כמו כליל החורש, בואהניה או פיקוס כינורי, האופייניים לגינות עירוניות בישראל. העלים משמשים כמצע לעבודה, חלק מהעלים נותרו בשלמותם, חלקם נגזרו בצורות אקראיות, ואחרים עוצבו בטכניקה הדומה למגזרות נייר לדימויים של בני אדם, סירות, ציפורים, דגים, יצורים היברידיים, צמחייה, כלי בית ועוד. העבודה מורכבת משכבות של עלים (פרחים וענפים), ואין בה עוד חומרים נוספים למעט חוט תפירה. העלים עוברים תהליך פשוט של השרייה וייבוש, אך הם עדיין מתפרקים ונשברים במהלך העבודה, מה שמחייב עדינות רבה ופתרונות מגוונים לשמירת הצורות והדימויים, פתרונות שבסופו של דבר הובילו את תהליך היצירה ואת עיצוב הדימויים. הדימויים מגיעים מחיבור בין זיכרונות ילדות, אגדות, ומיתוסים קדומים יחד עם חפצים יומיומיים, ומתוך מחשבה על שכבות שונות שמעצבות את חיי היומיום, הנוף, הבית, הזהות, והשבריריות של כל אלו.
