ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה
כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.
צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב
נסטיה פייביש
עיצוב גרפי, מחקר חזותי
היכן ממוקם הסטודיו שלך?
קריית ביאליק
כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?
מעצבת גרפית, חוקרת חזותית של התרבות הפוסט-סובייטית בישראל, יוצרת אמנות קראפט של רקמת איקס מסורתית כתגובה למחקר החזותי
מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?
אזור הנוחות שלי הוא המחשב, אבל בשלוש שנים האחרונות גם טלפון שמתפקד כמלצמה, בד לבן וחוט אדום
כיצד נראית שגרת העבודה שלך?
אני מאמינה בשיטוט במרחב כהשראה, לכן אני משקיעה הרבה זמן מחוץ לעבודה בסטודיו. מעבר לעבודה במחשב ורקמה בכל דקה פנויה שיש לי (זה קראפט מאד איטי, לכן אני מנצלת כל רגע כדי להתקדם, לא בהכרח בין כותלי הסטודיו) אני משוטטת הרבה, בבתים של אנשים, במרחבים הרלוונטיים למחקר, וגם כאלה בסביבה הקרובה שלי.
על מה את עובדת בימים אלה?
אני עובדת על שיתוף פעולה עם לילך סגל, אמנית פורצלן, יחד אנחנו יוצרות עבודה שמשלבת קראפט רך כמו רקמה, לפורצלן שיודע להיות רך בתחילת דרכו אך גם יודע להנציח רגע כשהוא הופך לפורצלן לאחר שריפה. החיבור בין שני העולמות הללו מרגש ומאפשר פיתוח חדש, הן לעשייה הטכנית, והן ברמה התרבותית של המחקר ששתינו עוסקות בו.
אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?
הכי מסקרן אותי המפגש הרב-תרבותי המקומי והיצירה החדשה הנובעת מהחיבורים התרבותיים הללו, קונבנציונליים יותר וכאלה שפחות.
האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?
אני מחפשת שיתופי פעולה, מאוד מסקרן אותי לצאת מאזור הנוחות שלי ולגלות תוצר חדש שניתן להגיע אליו ממש בדומה לחיבור בין תרבויות שנראות זרות לכאורה ויחד מצליחות ליצור סיפור חדש ומרתק.
ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?
העבודה בביאנלה החלה ב-2024 במסגרת תגובה לשבוע העיצוב ירושלים בנושא ״תיבה״. בתקופה ההיא, כשנושא החטופים עדיין בוער בכולנו, ביקשתי להחזיר את כולם הביתה וקראתי לעבודה ״כולם כולל כולם״ כשבמרכזה תיבת נוח ולצידה בעלי חיים מקומיים עם נציגות של 12 שבטי ישראל. שנה לאחר מכן, עם פרסום קול הקורא ל״מעשים וימים״, הרגשתי שיש מקום להרחיב את העבודה הזו, הן לצד ההתפתחויות המקומיות והן לצד השינויים שהחברה שלנו עוברת. הצעתי שני ראנרים (רושניקי), נוספים לצידי התיבה. ״הביתה״ בתקווה שכולם יחזרו, ו״ברוכים הבאים״ כנבואה שמגשימה את עצמה כאילו שכולם כבר חזרו. עד שהגיע תאריך פתיחת הביאנלה, אכן המשאלות הפרטיות והקולקטיביות התגשמו.
