מעשים וימים, ביקור סטודיו: נעה רז מלמד

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

נעה רז מלמד

פיסול ורישום

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

בחצר ביתי בישוב בעמק יזרעאל שנקרא חבר

כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?

העבודה שלי נובעת על פי רוב מהחומר. אני מזהה חומר שמסקרן ומושך אותי מסיבה כלשהי, צורנית או אסוציאטיבית, ומתחילה״ לשחק״ איתו. פעמים רבות המשמעות והתוכן מתבהרים לי דרך ההתנסות והפעולה. החומרים שלי הם חומרים פשוטים ויומיומיים שעברו כבר חיים וזמן ואינם במצב שלם, נקי ומלוטש. התוכן ששב ועולה ביצירתי הוא המרחב שבין טבע לתרבות' ותמות הקשורות באתוס היהודי והישראלי. ברוב העבודות עוברת תחושה של מצב רופף שתלוי על בלימה, הימצאות בארעיות ובזמניות.

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

בזמן העבודה נמצאים סביבי, מעבר לנוף הקבוע בסטודיו, החומרים והכלים שאיתם אני עובדת. לעיתים אני פועלת בניסוי ותהייה (וגם טעייה) ולעיתים אני יוצרת סקיצות קטנות שמכוונות אותי . יש הבדלים רבים באופני העבודה בין החומרים והפרויקטים השונים. כאשר אני עובדת עם קש, אני נדרשת למעט כלים ובעיקר לכלים שבאמצעותם אני מחוררת את הקש ומשחילה גבעול לגבעול. לעומת זאת, כאשר עבדתי על פרויקט האספלט, נדרשתי ליצור בבית מלאכה, להיעזר בפועל, במנוף ובכלי חיתוך וליטוש שונים. העבודה שלי מבוססת תמיד על עבודת כפיים שיש בה חלקים גדולים של עבודה טכנית שאיננה דורשת תכנון וחשיבה, לצד התבוננות וזיהוי תכנים העולים מתוך ההתנסות החופשית המשחקית שמביאה איתה המון הפתעות וגילויים. בשלבים הטכניים של הכנת החומרים אני אוהבת לשמוע מוזיקה או פודקאסטים מעניינים ובשלבים שדורשים ריכוז אני זקוקה לשקט מוחלט.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

אני משתדלת כל יום להיכנס לסטודיו, אפילו לפעולה קצרה וקטנה או רק להתבוננות ושהייה. מכיוון שהסטודיו צמוד לבית, יש מצבים שלפתע מתעוררת מחשבה או נובט רעיון ואז אני מוצאת את עצמי בסטודיו בלי שהתכוונתי או תכננתי. יום בשבוע מוקדש לסטודיו וכיוון שאני מורה בבית ספר, הזמנים האינטנסיביים ביותר בסטודיו מתחוללים בסופי שבוע, בחופש הגדול ובחופשת פסח.

על מה את עובדת בימים אלה?

בימים אלו, אני בהרפתקה עם אנציקלופדיה ״תרבות״ (וזו הזדמנות לשלוח קריאה ולומר שאשמח מאוד לקבל עוד ועוד כרכים של אנציקלופדיה מאוירת זו וגם של אנציקלופדיה״ האנושות״). אני מייצרת שכבות מרובדות מקרעים ומהדבקות, חוצבת וחופרת בתוכם. אני יוצרת ״תילי תרבות״, איי חורבות שקיים בהם ממד של כיסוי וגילוי, העדר היררכיה או ציר זמן. עבודה זו היא תגובה ישירה לדאגה ולפחד מהמקום אליו הולכת התרבות בישראל. בשל היותה גדושה באיורים צבעוניים, נכנסה ליצירתי צבעוניות עזה וחריפה שלא נכחה עד כה בעבודות. העבודה מזמנת הפתעות ומצבים שלא יכולתי לתכנן כגון חשיפת דימויים מהשכבות התחתונות שמתגלים רק עם קילוף השכבות העליונות וחשיפת השטח התחתון.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

התמות הקשורות ביחסי טבע-תרבות ממשיכות להעסיק אותי, אך בשנים האחרונות התרבות נוכחת יותר בעבודות מאשר הטבע. בעבודה כל השערים פתוחים המוצגת בבינאלה, הדיאלוג מתקיים באופן ברור. החומר הוא טבע, גבעולי שיבולת שועל אך מרגע שנקטפו, קולפו ונשזרו לקונסטרוקציה נהיו תרבות. מעניין אותי לבחון היכן והאם ניתן להצביע על גבול שכזה.

בתקופה זו מעסיקים אותי מצבים מרובדים. העבודה עם שכבות הנייר והחציבה בתוכן מפגישה אותי עם צבעוניות וצורניות חדשה ואני עדיין חווה גילוי. מאוד חשוב לי בתהליך העבודה להשאיר בתוכי מרחב פתוח שמזמן הפתעה ורעננות. אינני יודעת אם תחושה זו ניכרת בעבודה הסופית אך בעבודת הסטודיו, לצד סידור, ניקוי וארגון, חשובים לי מאוד מצבי אי ידיעה. יעקב דורצ'ין, שהיה מורי בעבר אמר לי פעם משפט שהיה מכונן עבורי: "את צריכה ללמוד ללכת לאיבוד ביצירה".

האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?  

השינויים המרכזיים שחלו באופן העבודה שלי הם תולדה של שינוי בחומרים. המעבר בין החומרים מחייב רוטינת עבודה שונה. לאחר תקופה של פיסול בחציבה בתוך שברי כביש כבדים, עברתי לחצוב בתוך גושי נייר. אני נעה בין עבודות כבדות משקל לחומרים קלילים כגון קש ונייר.

ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

יצרתי מעין גשר רעוע הבנוי מגבעולי קש המושחלים זה לתוך זה ואינם מחוזקים בדבק. חלק מהצורות הנוצרות מהקווים, נעשו בהשראת הגדר הפרוצה בעזה. גם שם העבודה, כל השערים פתוחים, ניתן בעקבות עדות ששמעתי ברדיו של מישהי שתיארה את האימה שתקפה אותה כשהבינה שכל השערים של הישוב פתוחים ופרוצים.
גבעולי הקש שבאמצעותם יצרתי את הקונסטרוקציה נקטפו וקולפו בפאתי השדות שליד הישוב בו אני חיה. אלו גבעולים של שיבולת שועל שכאשר אני מקלפת אותם מנצנצים ומבריקים ונראים כזהב.  הבחירה בקש צופנת בתוכה מיתוסים הקשורים באלכימיה ואגדות הקשורות בהפיכת קש לזהב כגון בת הטוחן ועוץ לי גוץ לי.