מעשים וימים, ביקור סטודיו: עינב צייכנר

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

עינב צייכנר

אמנית

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

לייפציג, גרמניה

כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?

אני אמנית רב־תחומית העוסקת במיצב, פיסול, רישום וצילום, ומשתמשת בפעולות חומריות כדי ליצור סביבות הנעות בין טקס לפנטזיה ובין גוף לדימוי. העבודה שלי מתמקדת בטרנספורמציה של חומרים ודימויים ובאופן שבו הם נושאים משמעויות משתנות. היא נעה סביב מושג הבזות (Kristeva) והמאוים (Freud) ובוחנת אזורים של משיכה ודחייה, אינטימיות וזרות, אדם-חיה, מציאות לדמיון – כאשר אירועים, שינויים ומעברים נטמעים בתוך תהליכי העבודה ומעצבים אותם לאורך זמן.

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

אני עובדת בתוך סביבה משתנה שמורכבת מחומרים שאני אוספת לאורך זמן – טקסטילים, שאריות, חומרים מן הטבע וחפצים תעשייתיים, לצד דימויים מודפסים או מצולמים המשמשים כמקור השראה או נקודת מוצא.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

שגרת העבודה שלי אינה קבועה או ליניארית, אלא נעה בין איסוף חומרים, עבודה בסטודיו ותהליכי התבוננות והשהייה.

על מה את עובדת בימים אלה?

אני עובדת בימים אלה על עבודה חדשה שהיא המשך ישיר לעבודה אדם זאב שמוצגת כעת בביאנלה לאומנויות ולעיצוב "מעשים וימים" במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. במקביל אני מפתחת פרויקט צילום חדש, הנמצא עדיין בשלבי עבודה וייחשף בהמשך.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

אני מתעניינת במיתוסים ובדימויים בעלי אופי פולחני מחד, וביומיומי מאידך, וביחסים שבין טבע, גוף וחומר. היצירה נובעת לעיתים מתוך תחושת שונות, ומתוך ניסיון להכיל אותה בתוך שפה חזותית. לצד זה אני עוסקת בחללים השונים ובמעברים ביניהם, ובאופן שבו תנועה ומקום משפיעים על תפיסה, זיכרון והתהוות של העבודה.

האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?

המעבר מהארץ לגרמניה, ללייפציג, השפיע על אופן העבודה שלי, על הבחירות ועולם הדימויים שבו אני עוסקת. המרחב החדש מאפשר היכרות עם חומרים, הקשרים ונקודות מבט נוספות, שמרחיבים את השפה שלי ומייצרים כיוונים חדשים בתוך התהליך.

ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

העבודה אדם זאב היא אובייקט־קיר־מזבח שמצעה שמיכת פוך כפולה, המכוסה בשכבות של פיגמנט זהב, חול, פיח, פחם, לטקס ואפר צמחים מתים. בתהליך איטי וחזרתי של הוספה, טשטוש ובנייה מחדש, השמיכה איבדה את תפקודה המקורי והפכה למעין שריד ארכאולוגי. הדימוי שעליו היא נשענת מבוסס על תחריט של לוקס קרנך האב משנת 1510, של דמות אדם־זאב המשמשת כאלגוריה לרדיפה ולהדרה. העבודה עוסקת ברגעים שבהם אובייקט אינטימי משנה את משמעותו והופך לטעון ולפולחני.