ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה
כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.
צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב
עמית סנדיק
יוצרת רב תחומית, חוקרת חומרים: בין קרמיקה ורקמה, טקסטיל ומילים. לצד אלו גם עורכת האופנה וכותבת על עוד ועוד במגזין פורטפוליו
היכן ממוקם הסטודיו שלך?
הסטודיו שלי ממוקם בבית שלי – המקום שהכי נעים לי בו, זה שמכיל אותי ומאפשר ליצירה שלי להתפתח מתוך היומיום.
כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?
אני אמנית ויוצרת שפועלת דרך חומר, דימוי וטקסט, לרוב מתוך חיבור בין קרמיקה לרקמה. בעבודותיי אני רוקמת על חימר ובוחנת את המפגש בין חומר קשה ושביר לפעולה עדינה, איטית וידנית. דרך החיבור בין הטכניקות אני יוצרת עבודות שנעות בין מסורת לפירוק, בין מלאכה לאמנות עכשווית.
מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?
סביבת העבודה שלי מורכבת מליקוט אינסופי של חומרים, חפצים ודימויים שאני אוספת. לצד חימר, חוטים, מחטים, בדים, כלי עבודה ועוד, מצטברים בסטודיו שלי פריטים שמחכים לרגע שבו ייכנסו לעבודה ויקבלו חיים ומשמעות חדשה. הכול נמצא בחדר מואר ושקט, שמאפשר לי להיכנס בו לקצב עבודה איטי, מרוכז ומדויק, שבו הכול מתחבר.
כיצד נראית שגרת העבודה שלך?
תהליך העבודה שלי איטי ומצטבר, ומשלב בין כל הפרקטיקות שבהן אני עוסקת. אני נעה בין אמנות, כתיבה, אוצרות, מחקר, איסוף חומרים ועבודה ידנית. כל תחום מזין ומשפיע על האחר.
אני אוהבת את מגוון העיסוקים שלי, את האופן שבו הם משלימים אחד את השני ולעיתים גם יוצרים משהו חדש שלא היה נולד בכל אחד מהם בנפרד. לעיתים רעיון מתחיל מטקסט, דימוי או מפגש, ולעיתים דווקא מתוך העבודה הפיזית עם החומר. המעבר בין העולמות השונים מאפשר לי לבנות תהליך יצירה רב־שכבתי, שבו מחשבה, חומר וזיכרון נפגשים ומתפתחים יחד.
על מה את עובדת בימים אלה?
בימים אלה אני עובדת ומפתחת גוף עבודות חדש, שממשיך לפעול דרך הטכניקה של רקמה על חימר ולהיפך – השפה האמנותית המזוהה איתי. בתוך השפה הזו אני ממשיכה לחקור אפשרויות חדשות של חומר, קו, טקסטורה וחיבור בין עדינות לשבריריות. כול אלו לצד פרויקטים של אוצרות (שתי תערוכות במקביל) וכתיבה.
אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?
בתקופה הזו מעסיקות אותי שאלות של יופי ומוקפדות, לעיתים אפילו יותר מדי. אני בוחנת את הגבול בין דיוק לאובססיביות, בין הרצון לשלמות ובין לאפשר לחומר להישאר חשוף, פגום או לא פתור. לצד זה אני ממשיכה לחקור את המפגש בין חימר לרקמה, בין חומר קשה ושביר לפעולה עדינה ואיטית, ואת האופן שבו עבודת יד, איסוף וזמן נטמעים בתוך החומר והופכים לחלק מהעבודה עצמה.
האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?
סדרת העבודות החדשה שלי שינתה את פניה. אם בעבר הרקמה הופיעה ישירות על גבי החימר, כיום אני עוטפת את עבודות החימר בפיסות בד שרקומות על ידי. יש במהלך הזה סוג של היפוך חומרי. הרקמה כבר אינה חודרת אל תוך החומר הקשה, אלא עוטפת, מגינה ומסתירה אותו. השינוי הזה פתח עבורי מחשבות חדשות על רכות וכיסוי, על פנים וחוץ, ועל היחסים בין גוף, חומר וטקסטיל.
ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?
העבודה שלי לביאנלה שייכת לסדרת העבודות הרוקמת לחימר, שבה רקמתי בחוטי פשתן על גבי חימר מה שיצר מפגש בין חומר רך וגמיש לבין חומר קשה ושביר. דרך צבעי האדמה של החימר והצבע הטבעי של הפשתן, פעולת הרקמה הידנית והעבודה האיטית עם החומר, אני בוחנת יחסים בין מלאכה וחומריות. השילוב בין הטקסטיל לחימר יוצר מתח עדין בין כוח לרכות, בין פגיעות להחזקה, ובין פעולה מסורתית לשפה פיסולית עכשווית.
