מעשים וימים, ביקור סטודיו: ענת עיני

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

ענת עיני

פסלת ואמנית רב תחומית

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

הסטודיו שלי ממוקם ברחובות

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

בסטודיו שלי הזמן עוצר מלכת ואני חיה את הרגע עצמו. גושי חמר ארוזים מונחים אחד על גבי השני, תנור גדול ממוקם בחלל החדר, יש אובניים וכלי עבודה, מפסלות ומכחולים. על מדפי מתכת ניצבים פסלים בגדלים שונים ועל שולחן עבודה גבוה מונח פסל בעבודה ולעיתים מספר פסלים בתהליך מקביל.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

אני עובדת על מספר עבודות בו זמנית, לעיתים מתחילה ברישום, ולעיתים ניגשת ישר לעבודה עם רעיון שהתבסס אצלי במחשבה. אני עובדת עם גושי חמר, גורעת ומוסיפה או עובדת בחוליות לפי רעיון העבודה המתקדם. התהליך הוא שקט, מרוכז וארוך, אני אוהבת לחזור לפסלים שנעצרו בתהליך ולהסתכל עליהם מנקודת מבט חדשה. לאחר שריפה מתחיל תהליך מחודש של צביעת הפסל וקבלת החלטות: איך אני רוצה שהוא יתקבל, האם להשאיר אותו בחומר הטבעי שלו או לצבוע? האם להשתמש בתחמוצות שונות ולשרוף אותו שוב?  כשאני מחליטה לצבוע אני אוהבת לאפשר לחומר הראשוני לבצבץ.

על מה את עובדת בימים אלה?

בימים אלה אני עובדת על פיסול ראשים פיגורטיביים ובמקביל פיסול בחמר בהשראת עבודות קדומות.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

אני תמיד מתחילה בחומר, ממנו נובעים השאלות וגם הפתרונות. התחלתי את דרכי בעולם הפיסול המודרני, העכשווי, והיום אני מוצאת את עצמי צוללת לתקופות קדומות, הן מבחינת נושאי העבודה והן בחיפוש וחקר של טכניקות עבודה עתיקות. חיבור בין העולמות הוא אחד מהנושאים המרתקים אותי בימים אלה.

האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?  

אני מרגישה שכל הזמן משהו משתנה, בדיוק כמו בעבודה על גושי החמר שעליהם אני עובדת, אני מרגישה שמשהו נוסף או נגרע. תחושת הזמן נטבעת בתוך היצירה, נעה אל ההווה ואל מי שאני היום אבל יחד עם זאת העבודות, כמו עבודה זו המוצגת בביאנלה, הן מעין חיבור וחזרה אל העבודות הקרמיות שעסקתי בהן בעבר.

ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

הפסל המוצג בביאנלה נקרא קינת דוד:" הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל: אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים." שמואל ב, פרק א, פסוק יט
בימים הראשונים של המלחמה חזרה בראשי כמנטרה קינת דוד והדהדה בתוכי תוך כדי העבודה בחומר והשיבה אותי אל מקורותינו הקדומים ביותר, אל האדמה ממנה נאסף החומר ואל האמנות הקדומה שנמצאה בחפירות. השבר הגדול מצא אותי בסטודיו מול גוש החמר, הידיים לשו את החמר כמו זיכרון רחוק של שורשיות, והזמן נצרב אל תוך החמר. ההשראה לדימוי המרכזי של העבודה – ראש יעל – קיבלה חיזוק מממצאים שנמצאו בחפירות, כמו ראשי האלה. דימויים אלו מדגישים את הארצישראליות והקיום שלנו פה, את הסמליות והחיבור בין כוח האדם לכוח הטבע. לצד הדימוי המרכזי מסתעפים דימויים שונים. גוף העבודה עצמו הינו מעין כלי קיבול כנעניים חלולים ומקושרים זה לזה, שנבעו מתוך זיכרון חומרי של עבר קדום על האדמה הזו ואל תוך העבודה.
הטכניקה של העבודה היא עבודת חוליות בחמר. חוליה נתמכת בחוליה ונטבעת בתפר שביניהן. הן התהליך והן החומר עצמו משקפים קשר קדום בין האדם לאדמה. הזמן העובר והקיום שלנו פה בארץ נטבעו בתוך החמר חוליה אחר חוליה כמו אותות הזמן העוברים עלינו ומקבלים משמעות בימים אלו בפן האישי כמו גם בהיבט הלאומי וההיסטורי. השימוש בחומר הבא מהאדמה, שיטת עבודה קדומה, קינת דוד המהדהדת בתוכי, השבר הגדול והקיום שלנו בארץ הביאו אותי ליצור עבודה זו.