מעשים וימים, ביקור סטודיו: רונית צור

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

רונית צור

אמנית במדיום קרמיקה ואוצרת

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

רח' החרש 8, רמת השרון

כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?

אני שואבת את ההשראה לעבודותיי מהנוף המקומי על גווניו הפוליטיים, התרבותיים והחברתיים.
מקפידה להשאיר את טביעות אצבעותיי בחומר החשוף כדי ללכוד את מהותו, את חושניותו. חשוב לי להקפיד על ניקיון צורני ולבדוק את הגבולות העמומים בין הנוכח והנעדר המרומז. מכאן מתרחב העיסוק שלי לאחרונה לאמירה כואבת על "אין לי ארץ אחרת".

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

אני נוהגת לעבוד בשקט, לא מקשיבה למוזיקה בזמן העבודה. מוקפת בספרי אמנות, קטלוגים וכמובן עבודות שלי המונחות על המדפים שאיתן אני ממשיכה ליצור דיאלוגים, מרחיבה לתצוגה של מיצבים, פעמים רבות עבודות קודמות מוצאות עצמן בסביבה חדשה המעמיקה את אמירתן.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

שגרת העבודה שלי אינה קבועה, אני משתדלת להגיע לסטודיו מספר ימים בשבוע בשעות שונות, כולל בלילות.

על מה את עובדת בימים אלה?

בימים אלה אני עובדת על הזמנה שקבלתי לאחרונה, לשמחתי, לעבודות לתצוגה (אמורים גם לנסות להתפרנס), בנוסף אני עומדת לאצור תערוכה קבוצתית. אני מתכוונת להמשיך לעבוד על השיירה המוצגת בביאנלה.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

בתקופה האחרונה השאלות המעסיקות אותי מן הסתם נוגעות למצב, לתסכול העמוק: "הו ארצי מולדתי את הולכת פייפן" קשה כך לעסוק בשאלות של אסתטיקה.

האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?

עד מלחמת שבעה באוקטובר עבדתי שנים רבות במקלט עירוני, הייתי יורדת במדרגות ונמצאת בעולם סגור אשר השפיע עמוקות על העבודה שלי, במלחמה נאלצתי לעזוב, ולחפש מקום הרבה יותר צנוע בגודלו, להיפטר מיצירות רבות, ולהתלבט לגבי המשך דרכי, היקף עבודתי ירד, יחד עם זאת אני נשארת נאמנה לחמר, איתו אני מרגישה בבית, אני אוהבת את הרגע של פתיחת התנור המביא הפתעות משמחות ולעיתים גם אכזבות.

ספרי על העבודה שאת מציגה בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

העבודה עבר הנהר המוצגת מורכבת מחלקים היוצרים יחד מארג חומרי שהורחב במיוחד לתערוכה. אלה עבודות עשויות חומר, קטנות ממדים, המוצבות בשורה ומרכיבות תהלוכה. בראש עגלות התהלוכה דמות – ספק ציפור, ספק אדם – המבטאת זיקה למקום ולתרבויות המזרח הקדום. הפסלון עשוי חומר שחור ואחריו משתרכות עגלות מוות, ספק סירות, כאשר על גבי המבנים הנפחיים ניצבים גופים שחורים, קטני ממדים, חלקים. לתהלוכה, הפונה אל עבר הנהר, מתווספות חיות היברידיות, מוגבלות גופנית, נעזרות בקביים ובגלגלים, זוהי שיירה מכמירת לב אך נחושה להמשיך בדרכה. האובייקטים הם המשך טבעי למוטיבים קבועים ביצירתי : בית, סירה, צוללת, מבנים נפחיים קטנים שהופיעו בביאנלות קודמות בייצוג שונה. זוהי תהלוכה של סוף שאינה סופית, אינה ברורה ובעיקר אינה נגמרת.