מעשים וימים, ביקור סטודיו: רונן סימן טוב

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

רונן סימן טוב

אמן חזותי, צייר ומרצה לאמנות, ציור וארכיטקטורה

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

ירושלים

כיצד היית מציג את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?

אני אמן הפועל דרך ציור, חומר ואובייקט, מתוך עיסוק בזיכרון, מקום ומציאות ישראלית עכשווית. בעבודותיי אני משלב בין ציור למיצב ועובד עם חומרים כמו עץ, שקי יוטה, אפר וענפים – חומרים הנושאים עקבות של זמן, גוף ופעולה. הפרקטיקה שלי עוסקת בתהליכים של פירוק, בנייה ועדות, ובמפגש בין חומר פיזי למטען רגשי, היסטורי ורוחני. אני מתייחס אל העבודה כאל מרחב חי שבו החומר עצמו הופך לחלק מן הסיפור והזיכרון.

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

במהלך העבודה הסטודיו נע בין חלל ציור לחלל פעולה וחומר. סביבי נמצאים לוחות עץ, שקי יוטה, אפר, ענפים, כלי עבודה, סכינים, צבעי שמן, צילומים, סקיצות ומודלים. אני עובד מתוך תנועה מתמדת בין ציור, בנייה ופירוק, ולכן גם הרצפה, הקירות והשולחנות הופכים לחלק מתהליך העבודה.
האור הטבעי בסטודיו משמעותי עבורי ומשפיע על אופן הקריאה של החומר והציור לאורך שעות היום. בדרך כלל אני עובד בשקט, אך לעיתים מלווים את העבודה מוזיקה או רדיו ברקע.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

שגרת העבודה שלי נבנית מתוך התמדה יומיומית בסטודיו, אך אינה קבועה או אחידה. יש ימים של ציור ממושך ושקט, ויש ימים של בנייה, ניסוי, פירוק והעמדה מחדש של עבודות וחומרים בחלל. לעיתים העבודה מתחילה מתוך רישום או דימוי, ולעיתים דווקא מתוך מפגש ישיר עם חומר, אובייקט או פעולה פיזית. הסטודיו עבורי הוא מרחב של חשיבה ועבודה מתמשכת, שבו עבודות שונות מתקיימות במקביל ומשפיעות זו על זו לאורך זמן.

על מה אתה עובד בימים אלה?

בימים אלה אני עובד על סדרות העוסקות בזיכרון, מרחב ישראלי וחומר, ובהן ״הפחד יצחק״ ו״מאחז בלתי חוקי״. במקביל אני ממשיך לפתח עבודות הנעות בין ציור, אובייקט ומיצב, תוך שימוש בחומרים כמו עץ, שקי יוטה, אפר וענפים .לצד העבודה בסטודיו אני עוסק גם בפיתוח והצבה של תערוכה, ובעריכת קטלוג המלווה את העבודות והמהלכים האחרונים שלי.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זאת – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

בתקופה זו אני עוסק בשאלות של זיכרון, עדות ושבר, וביחסים בין גוף, חומר ומרחב ישראלי עכשווי. מעניינת אותי האפשרות שחומר יישא בתוכו עקבות של פעולה, זמן וטראומה, מבלי להפוך לאיור ישיר של המציאות ברמה החומרית אני ממשיך לחקור את המפגש בין ציור ובין אובייקט ומיצב, ואת המתח בין בנייה לפירוק, בין ארעיות לנוכחות פיזית. אני נמשך לחומרים טעונים ופשוטים כמו עץ, שקי יוטה, אפר וענפים, וליכולת שלהם לשאת זיכרון תרבותי ואנושי גם ללא דימוי מפורש.

האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם אתה עוסק?

בשנים האחרונות חלו שינויים משמעותיים באופן העבודה שלי. לצד הציור, העבודה נפתחה יותר לכיוון של חומר, אובייקט ומיצב, והפכה פיזית וישירה יותר. חומרים שבעבר הופיעו כרקע או כרמז הפכו לחלק מרכזי מן העבודה עצמה – שקי יוטה, אפר, ענפים ועץ אינם רק נושאי דימוי אלא גוף העבודה עצמו. גם קצב העבודה השתנה. התהליך נע כיום יותר בין בנייה, פירוק, הצבה וחשיבה בחלל, ופחות סביב ציור כפעולה מבודדת. המעבר הזה נובע גם מן המציאות המקומית והאירועים של השנים האחרונות, שחדרו אל תוך החומר, הגוף והמרחב שבו אני עובד.

ספר על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

העבודה ספר ענפים נולדה מתוך מפגש בין חומרי טבע, זיכרון ופעולת בנייה ופירוק. הספר עשוי משקי יוטה ואפר, ובין דפיו מושחלים ענפים יבשים ההופכים אותו בעת ובעונה אחת לאובייקט פיסולי, ספר וגוף פגיע ושביר. העבודה עוסקת בשאלות של זיכרון, עדות ושארית – מה נשמר, מה מתפורר ומה ממשיך לשאת חיים גם לאחר שריפה, פירוק או אסון. הענפים המושחלים בין הדפים יוצרים מתח בין צמיחה לחורבן, בין חומר אורגני לבין אפר ואבק, ובין האפשרות לקרוא ספר לבין חוסר היכולת לפתוח אותו באופן מלא. העבודה ממשיכה מהלכים שאני עוסק בהם בשנים האחרונות, שבהם החומר עצמו הופך לנושא ולזיכרון, ולא רק לנשא של דימוי.