ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה
כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.
צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב
שאדי טואפרה
היכן ממוקם הסטודיו שלך?
מג'אר, ואדי עאמוד 10א
כיצד היית מציג את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?
אני מציג את עצמי דרך פרקטיקה יצירתית שמתפתחת מתוך רצון פנימי עמוק לבטא מצבים רגשיים ותהליכים אישיים. בהתחלה עבדתי בעיקר בשחור – פחם, דיו ולעיתים גם קפה – כחומר שמייצג את האמת הראשונית, את המתח והחקירה את הדרך הפנימית. הזמן הוביל אותי להכניס צבע אל תוך העבודות. הצבע עבורי אינו רק אלמנט חזותי, אלא סימן לשינוי, לתנועה ולחיים חדשים. למרות זאת, השחור נשאר הבסיס, השורש שממנו הכול צומח. העבודות שלי נעות בין דימוי לדימוי, בין שליטה לשחרור, ויוצרות שפה אישית שנבנית מתוך חזרתיות, אינטואיציה וניסיון לגעת במשהו אנושי ועמוק יותר.
מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?
פחם, דיו, צבעי אקריליק בשחור ולבן, ולעיתים גם גוון ניטרלי, וגם קפה. אני עובד עם כלים בסיסיים, לפעמים אפילו בידיים, נותן לחומר להוביל את התנועה. לפעמים עם מוזיקה, אבל בעיקר אני מקשיב לקצב של העבודה עצמה. אני לא עובד לפי דימוי קבוע מראש – הדימויים נוצרים תוך כדי תנועה, מתוך אינטואיציה וחזרתיות. אני מתבונן בעבודה כל הזמן כדי להבין אותה.
כיצד נראית שגרת העבודה שלך?
שגרת העבודה שלי גמישה ולא קבועה. אני נכנס לסטודיו כמעט כל יום, ועובד מתוך מבנה ולא לפי שעות. יש ימים של עבודה אינטנסיבית, ויש ימים של התבוננות וניסוי. אני נותן לתהליך להוביל, עם זמן לחקירה, מחיקה ובנייה מחדש.
על מה אתה עובד בימים אלה?
שאלות של זהות, רגש וזיכרון, דרך חיפוש אחר שפה חזותית וישירה. ברמה האסתטית אני נמשך לצמצום – עבודה בשחור, לבן וגוונים ניטרליים, שמדגישה תנועה, קו וטקסטורה. אני עובד עם חומרים בסיסיים כמו פחם דיו ואקריליק, מתוך רצון לשמור על קשר ישיר ולא מתווך עם העבודה. החומר עבורי הוא לא רק כלי, אלא חלק מהביטוי עצמו. ברמה המושגית אני עוסק במתח בין שליטה לשחרור, בין דימוי שמופיע ונעלם, ובניסיון לגעת במשהו אנושי ראשוני דרך סימנים חזרתיים ואינטואיטיביים. בימים אלה אני עובד על סדרת עבודות שממשיכה לחקור את השפה האישית שלי בין שחור ללבן. אני משתמש בפחם, דיו ואקריליק בגוונים מצומצמים, ויוצר דימויים מתוך תנועה ואינטואיציה, תוך חיפוש אחר ביטוי ישיר של רגש אנושי.
האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם אתה עוסק?
כן, חלו שינויים בעבודה שלי עם הזמן. בהתחלה עבדתי כמעט רק בשחור, מתוך צורך לבטא משהו. היום השחור עדיין נמצא בבסיס, אבל אני משלב גם אקריליק בגוונים מצומצמים ולעיתים ניטרליים.
גם קצב העבודה השתנה – אני עובד יותר בשכבות, נותן זמן לתהליך, ועוצר להתבוננות. יש יותר פתיחות לאינטואיציה ולשינויים תוך כדי, ופחות היצמדות לרעיון קבוע מראש.
ספר על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?
העבודה שלי בביאנלה היא המשך ישיר של חקירה ארוכת שנים סביב סימן, חומר ותנועה. דרך פעולה חוזרת, מחיקה, ושכבות שמצטברות ונעלמות. מה שהוביל אותי הוא הרצון לגעת במקום ראשוני ולא מתווך. העבודה אינה מתארת סיפור סגור, אלא מציעה מצב – מרחב שבו מתקיים מתח בין שליטה לאובדן שליטה, בין נוכחות להיעדר. עומדת מאחוריה גישה שמבקשת לצמצם – לעבוד עם חומר, חומרים בסיסיים כמו דיו ואקריליק בגוונים מצומצמים של שחור, לבן וניטרלי – לאפשר לחומר עצמו להיות הדובר המרכזי. מתוך הצמצום הזה נוצרת שפה שמבקשת לגעת במשהו אנושי, גולמי ובלתי אמצעי.
