מעשים וימים, ביקור סטודיו: שאול כהן

שאול כהן

אמן מיניאטורות

מראיינת: גילה הורוביץ | התוכנית ללימודי מוזיאולוגיה ואוצרות בעיצוב, שנקר

שאול כהן (46) אמן מיניאטורות ומעצב תעשייתי, בוגר תואר ראשון ושני, מרצה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון ובעל העסק 3D FACTORY. אחת ממטרותיו היא לחשוף את היופי שבכיעור האורבני והחספוס של האדריכלות הישראלית באמצעות מיניאטורות מדויקות וראליסטיות של מבנים וחפצים יומיומיים. העבודות שלו מספרות סיפור תוך שימת דגש על פרטים זעירים בקסם והומור. שאול מנגיש לנו כל מה שאנחנו רואים ביומיום, ובעצם כבר לא ממש רואים כי העין התרגלה אליהם. עבודותיו הוצגו במגוון תערוכות בברלין, ניו יורק ובתל אביב ובימים אלה מוצגות עבודותיו בביאנלה לאומנויות ולעיצוב במוז"א ובתערוכה "עולמות זעירים" במוזיאון תל אביב לאמנות.

איך התחיל הכל?

"במסגרת תערוכה במוזיאון בברלין ב 2019 עשיתי עבודה שהשוותה בין הבאוהאוס הגרמני לבאוהאוס התל אביבי, ההבדל היה מהותי. הבניין הגרמני, בזכות חוקי השימור הברורים והקשוחים נראה כאילו נבנה לפני שלושה חודשים, והבניין בישראל נראה כאילו נבנה לפני מאה שנה: מלא סדקים, רטיבות וקילופים. בהתחלה ראיתי את הכיעור בבניינים הישראליים אבל לאט לאט התאהבתי בכתמים ובלכלוך. הבנתי שמאחורי כל כתם, תריס שבור וקילוף מסתתר סיפור שהוא זיכרון ילדות והתחלתי להתחבר לכיעור הזה באמצעות הסיפורים, לשים דגש על מה שמנסים להסתיר ולא לנסות לייפות את הדברים. אני רואה את כל מה שיש לרחוב התל אביבי להציע תוך דגש על הישן, מה שהיה פעם, אני לא מתחבר לבניינים חדשים ולפחי הזבל הציבוריים החדשים שאינם יפים בעיני, אלא לנוסטלגיה, לטלפונים הציבוריים שכבר אינם, לפחי האשפה מעץ עם הגרפיטי המטפטף ולמכסים של הביוב."

הסטודיו של שאול

מטרת הפגישה בסטודיו כללה את חשיפת העולם הרעיוני, תהליכי העבודה והחומרים, שאיפות עתידיות ופיתוח רעיון לפרויקט חדש. שאול הוא איש חברותי, כריזמטי, אנרגטי ובעל נוכחות, הסטודיו התל אביבי שלו עמוס מדפסות תלת-ממד פעילות, שש פינות עבודה ואובייקטים בשלבי ייצור שונים והוא משקף סביבת עבודה תוססת ויצרנית. בסטודיו מוצגים בניינים ובתים פרטיים מיניאטוריים ואובייקטים קטנים וגדולים מרחובות תל אביב, חוף הים וימי ילדות.

העבודות

התחושה היא ששאול יכול ויודע לעשות כל דבר בקטן, צריך את הרעיון המתאים, האוצר הנכון ו/או את הלקוח היצירתי שיזמין עבודה וזה קורה. העבודות מתחלקות לכמה קטגוריות: החלק העיקרי הוא הבניינים והבתים, חלקם כוללים תאורה פנימית וגם צליל של פעמון דלת המזכירים חיים אמיתיים ומזמינים אותנו להציץ פנימה לפיסת חיים של משפחה. קטגוריה נוספת של עבודות הזמינות לקנייה און ליין כוללת אלמנטים נוסטלגיים מהמרחב הציבורי בעיר וחוף הים כדוכני פיס ישנים, עמודי חשמל על בטונדות וסוכות מציל. סיכת החטופים אשר ליוותה אותנו למעלה משנתיים פותחה ויוצרה בסטודיו ע"י שאול. לאחר שכל החטופים חזרו ארצה יצר כהן גרסה הומוריסטית בדמות סיכות חטיפים של פעם. לדבריו: "הסיכה הצהובה שסמלה כאב גדול וגעגוע מבטאת עכשיו חיים, שמחה ומתיקות".

שאול עובד על פיתוח מוצרים חדשים,  מספר אלמנטים תל אביבים במארז ואפילו קרוסלת סוסים זעירה המיועדת לחיידקים. העבודות מבוססות על קנה מידה וכאשר משחקים עם קנה מידה הפונקציונליות משתבשת, פסל ענק יוצר תחושת עוצמה או ניכור ואובייקט זעיר מחייב התקרבות, אינטימיות ותשומת לב. כיסא ענק כבר אינו כיסא משום שאי אפשר לשבת עליו, וכיסא זעיר אינו שמיש והופך מרהיט לרעיון. קנה המידה משפיע על איך אנחנו חווים משהו בגוף ובחלל ומעלה שאלות: "איך משתמשים באובייקט? ומה האובייקט אמור לעשות?"

על חשיבות ההומור

מובן שפרשנות הומוריסטית וחוש ההומור הם חלק בלתי נפרד מהאישיות ומהעבודה. הוא עובד על גדג'טים הומוריסטיים לבעיות הקטנות של החיים כמו פתרון לטפטוף הטחינה בפלאפל בפיתה… "באמצעות ההומור אני מעורר רגשות אצל אנשים כשהם פוגשים את מה שהם כבר מכירים אבל בצורה אחרת ומנקודת מבט שונה. אני אוהב לספר על לקוח שביקש ממני לבנות מיניאטורה של מקרר מסוים, הוא שם טבעת במקרר וכך הציע נישואים לחברתו אותה הכיר כשפרסם את אותו דגם של מקרר למסירה ביד 2".

טכניקות וחומרים

שאול מעתיק את המציאות כפי שהיא בסגנון סופר ראליסטי כולל כתמי היריקות של העטלפים על הבניינים. שבניית המוצרים והמבנים מבוססת על מוטוריקה עדינה, אלתורים וטכניקות שונות הכוללות הדפסות נייר, הדפסות תלת-ממד רבות, חיתוך, שיוף, איור, צביעה ולכלוך. לכלוך הוא חלק מהעניין, זאת האותנטיות הארץ ישראלית וההתיישנות ששאול כל כך אוהב להדגיש ודרכו מעביר את תחושת הזמן והשחיקה. החומרים כוללים חלקי פלסטיק ועץ, PVC מוקצף וקרטונים ואפילו מחק של כלי כתיבה המשמשים למזגן. כלי העבודה כוללים מקדחות עדינות, פינצטות, מכחולים דקים, וצמרוני אוזניים.

"החיים קצרים, הסלפי נצחי"

העבודה של שאול המוצגת בביאנלה תחת הכותרת "החיים קצרים, הסלפי נצחי" היא דגם ארכאולוגי לכאורה שנשלח מהעתיד ובו נראית דמות נשית בתנוחה של צילום סלפי. העבודה בגודל של מטר על מטר, מדמה פסיפס עתיק והודפסה בתלת ממד ונצבעה בצבעים אקריליים. הרעיון הוא המשך של פרויקט דומה משבוע העיצוב בירושלים שבו שאול פיתח צלמיות מטרקוטה אשר ימצאו בחפירות ארכאולוגיות בעתיד וביניהם אישה מתרגלת יוגה, בחור רוכב על קורקינט במקום על חמור ואישה עם שישיית מי עדן על הראש במקום כד מים התיק. גם כאן ההומור מוביל את הרעיון, העבודה נעה בין נוסטלגיה, ביקורת והומור ומצליחה לגרום לצופה להביט מחדש במציאות המוכרת.