מעשים וימים, ביקור סטודיו: שירי דורון

ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה

כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.

צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב

שירי דורון

אמנות בינתחומית. ציור

היכן ממוקם הסטודיו שלך?

תל אביב

כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?

אני ציירת המתבוננת בעולם. דרך כלי הציור שלי אני שולחת משושים לעולם, מחפשת מגע ותקשורת עם שפות אמנות שונות משלי.

מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?

אור!
הכי חשוב שיהיה אור, עדיף של בוקר, עדיף לא מלאכותי. על השולחן והמדפים סביבי תערובת של זרדים, עלים וקונכיות שהם מושאי הציור ואלה נבלעים באנדרלמוסיה של שפופרות צבעי שמן, עפרונות צבעוניים, ניירות דבק ומכחולים ששכחתי לשטוף אך אני לא נפרדת מהם.

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

בתקופת עבודה אידאלית אני עובדת כל יום באור של שמונה בבוקר עד אור של אחת בצהריים אך הזמנים לעולם לא שיגרתים וכך אני מתמרנת בין צורכי העולם שבחוץ לצורכי העולם שבפנים ונכנסת לסטודיו מתי שרק אפשר ועובדת לפעמים 12 שעות ברציפות ולפעמים שעה בלבד.

על מה את עובדת בימים אלה?

בימים אלה אני עוסקת בסיפור הפרדס על פי ספרות חז"ל. עץ ההדר מול ביתי מעניק לי בנדיבותו מעליו ופירותיו על מנת שאצייר אותם, באמצעות תיאורם אני מעלה שאלות על דרך, לימוד, זוויות מבט ואור.

אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?

תקופות מלחמה מרפות את רוחי אך מחזקות את ידי. רק הכניסה סיזיפית לסטודיו, העבודה (לעיתים בעל כורחי) יוצרות משמעות לקיום האבסורדי שלנו כאן ועכשיו.  אני לא תמיד בטוחה מה השאלה אבל ברור לי שמעשה האמנות מספק תשובה.

האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?

בהמשך לשאלה הקודמת, בתקופה האחרונה אני מרגישה דחיפות יתרה לעשות יותר ממה שעשיתי קודם.  הנושאים לא השתנו, העוצמות שאני עוסקת בהם השתנו. אלה נטענו בתחושות הייאוש, התשוקה והתחושה שפשוט שאין ברירה אחרת.

ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?

אני מציגה דו שיח עם האומנית דניה צ'למינסקי. הפעילות האמנותית המשותפת שלנו היא רבת שנים ומגוונת. היינו חברות בקבוצת אמנים בינתחומית שנקראה "עזוז" ויצרה מיצגים ותערוכות במסגרות שונות. רק לאחרונה מצאנו את עצמנו מביטות במושא זהה. שתינו נמשכנו לאותו שבלול לבן שנצמד בכל כוחו לגבעול דק וארוך שנע ברוח הנושבת בפראות. כל אחת מאיתנו הגיעה אל השדה להביט בחלזונות מכיוון אחר. בשלב הסופי, היצירות שלנו, זו לצד זו – פיסול במתכת לצד ציור על נייר – יצרו דיאלוג חדש ויפהפה.