ביקור סטודיו: פרויקט מיוחד בבלוג
תמונות וסיפורים מהסטודיו של אמני הביאנלה
כל יצירה נושאת בתוכה סיפור שלא תמיד מסופר בתערוכה. סדרת הפוסטים "ביקור סטודיו" מאפשרת לפגוש את אמני הביאנלה לאומנויות ולעיצוב במקום האינטימי שלהם – הסטודיו שבו הרעיון הופך לחומר. הם משתפים אותנו בתהליך היצירה ובשגרת העבודה, במקורות ההשראה ובסיפורים שמאחורי העבודות שמוצגות בתערוכה.
צילום: יעל ליכטנשטיין, צולם במסגרת פרויקט צילום אמני הביאנלה "מעשים וימים" במוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב
שרון לשם מורד
צורפת, יוצרת בבצק לחם מחמצת
היכן ממוקם הסטודיו שלך?
בביתי ברמת אביב
כיצד היית מציגה את עצמך דרך הפרקטיקה היצירתית שלך?
מפסלת נשים בבצק מחמצת שהן קמעות זמניים וטובים לשעתם, בעלי מחזור חיים מוגבל וידוע מראש. לעיתים הופכת אותן לבובות הוודו שלי ומוציאה עליהן אגרסיות שנמנעת מלהוציא בחיי היומיום.
מה נוכח סביבך בזמן העבודה – חומרים, אובייקטים, דימויים, אור או סאונד המלווים את התהליך?
אני יוצרת בבית, בסביבתי הביתית הנינוחה. את כל מה שקשור לצורפות אני מייצרת בפינת העבודה, אבל הנשים מפוסלות במטבח מבצק ממנו אני אופה לחם (טעים!). נעזרת בכלי מטבח ולעיתים בפלטפורמות ליצירת תלת ממד, אלו יכולות להיות שאריות לחם ישן, קליפות ביצים או גלעיני אבוקדו. משתדלת להשתמש בחומרים אורגניים בלבד.
כיצד נראית שגרת העבודה שלך?
מאחר ואני עובדת בבית, קל מאד להיות מוסחת על ידי מטלות החיים. אני משתדלת להגדיר לעצמי שעות עבודה יומיות כדי לא למוסס את היצירה אל תוך היומיום. אני נמצאת לפחות פעם בשבוע בסטודיו מחוץ לבית, לומדת גם לימודים תאורטיים שמרחיבים את גבולות היצירה.
על מה את עובדת בימים אלה?
אשתתף בשתי תערוכות בזמן הקרוב: בבי״ס הנביאים בחיפה אציג נשות בצק חלולות, עבודת וידאו ועבודות אמייל. בחלל תל אביבי ששמו ״בפנוכו״ אציג עבודות בצק.
אילו רעיונות, שאלות או תמות מעסיקים אותך בתקופה זו – ברמה האסתטית, החומרית או המושגית?
המלחמה שבתוך המלחמה האחרונה (איראן 2) הותירה אותי חסרת כוחות, שבירה ופריכה. אני מנסה להמיר את התחושות בעבודות שמתכתבות איתן ולמצוא את הדרך האישית והיצירתית לתמיכה בתחושה הרעועה.
האם חלו לאחרונה שינויים באופן העבודה שלך – בקצב, בבחירת החומרים או בנושאים שבהם את עוסקת?
כן ולא. המושאים (או המושאות) דומים. הפרקטיקה מעט השתנתה. אני לא יוצרת נשות לחם גושיות כמעט, עובדת בעיקר על רידוד הבצק ויצירה חלולה.
ספרי על העבודה שלך שמוצגת בביאנלה, מה הוביל אותך אליה ומה עומד מאחוריה?
יופי נחמה, העבודה בביאנלה, היא המשך של פרויקט הגמר שלי לתואר שני בעיצוב בשנקר. חיפשתי חומר חי ואנושי יותר ממתכת ומאחר ואני אופה שנים ואפילו נצר לשושלת של אופי לחם בחרתי בחומר יומיומי מבחינתי. פחמימות הן נחמות פשוטות, זמינות ובסיסיות. ניסיתי לייצר מהן קפסולות של עידוד, קצת משעשעות וכאמור זמניות. השם ״יופי נחמה״ הוא פועל יוצא של כוונותיי.
