עמוד אחרי עמוד, 2019, יונתן אולמן

מה

גבס, לוחות פורמייקה; יציקה לתבנית
ג. 300, ר. 240 (המידות בסנטימטרים)

מי

יונתן אולמן, יליד 1982

למה

"רצף של תבליטי גבס גדולי מימדים שנוצרו בטכניקה ייחודית אותה אני המצאתי. ביחד רצף התבליטים מציג 'מחזור חיים' של עמוד קורינתי (מהסדר הקלאסי של עמודי מקדשים ביוון העתיקה) בארבעה שלבים – העמוד 'כלוא בתוך בלוק'; חציו האחד של העמוד 'כלוא בתוך בלוק' וחציו השני 'חולץ מהבלוק'; כמו לידת ונוס, העמוד 'חולץ מהבלוק’ ועומד מלוא תפארתו; גדם בלבד נותר מהעמוד המפואר.

פיתחתי טכניקה ייחודית בעבור העבודות הללו – שכבות של גבס נוצקו לתבניות דקות שהונחו על משטחי פורמייקה. התוצאה היא יצירה ש'מרחפת' במרחב לא מוגדר בין דו ממד לתלת ממד, בין הצעה לפסל שמעולם לא התממשה, לזיכרון רפאים עמום של פסל שהיה פעם אך איננו עוד. החומריות אף יוצרת אפקט חזותי חמקמק בו הפורמייקה הלבנה מצטיירת בגוון ירקרק, בעוד הגבס הלבן מצטייר כבעל גוון ורדרד.

היצירה מציגה רצף של ארבע סצינות שאפשר לראות בהן סיפור שנפרש במרחב ועוסק בתהליך ההיווצרות של עצמו – מטאפורה ארס פואטית המתארת את תהליך היצירה מקודת מבט הרואה את כל אפשרויות הזמן מתגלמות בבת אחת. שלב הגות הרעיון – אינקובציה רחמית המיוצג כ'נגטיב' של העמוד המוגמר; ביצוע מתמשך המיוצג כלידה, או מעבר בין 'נגטיב' ל'פוזיטיב'; הרגע שבו יצירה מציגה את עצמה בשלמותה מיוצג ברצף בתור עמוד קורינתי העומד מלוא הדרו. ועד להכרה (שעל פי רוב נמנעים מלחשוב אותה) שסופה של כל יצירה הוא מוות – שלב זה מיוצג באמצעות עמוד שנגדע.

סבתי, ליזה אולמן, תרגמה מחדש במשך למעלה מעשור, בין היותה בת 77 ועד להיותה בת 87, את ספרו של יוספוס פלביוס 'תולדות מלחמת היהודים ברומאים' מיוונית לעברית. כאשר נשאלה בראיון 'איך עשית את זה?' השיבה 'עמוד אחרי עמוד".

איפה

העבודה מוצגת במרכז רוטשילד, הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל אביב, מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.