רקוויאם לחומר, 2017, מאיה גטניו

בד גולמי, חוטי רקמה מכותנה לורקס, חוטי סריגה מכותנה, עלי זהב, דבק, בד כותנה לבן, סריגת מכונה, ציפוי בעלי זהב, תפירה, רקמה וקימוט בחום

מי

מאיה גטניו, ילידת 1992
פרויקט גמר, המחלקה לעיצוב אופנה, המרכז האקדמי ויצו חיפה (בהנחיית טליה בורק)

למה

"פרויקט הגמר של לימודיי בעיצוב אופנה היה חלום עבורי, ולכן הבחירה בנושא עבורו הייתה קשה מאד. רגע לפני תחילת העבודה על הפרויקט נסעתי לטיול בן שלושה שבועות באיטליה, שם נחשפתי באופן מעמיק לבחירות האמנותיות והאומנותיות של אנשי תקופת הרנסנס והתקופות שקדמו לה ובאו אחריה (בעיקר אנשי הכנסייה והאצולה).
תשומת הלב לפרטים אליה נחשפתי השאירה אותי מלאת השתאות – כל פרט ופרט ברחוב, במבנה, באובייקט וביצירה, היה מטופל במלאכת מחשבת ובעבודת ידיים מרגשת. החלטתי לחקור את המשיכה שלי לעולם הקראפט העמלני והמדוקדק: הבנתי שדווקא היעלמות תפיסת עולם זו היא שגורמת לי להתרגשות גדולה ולקינה על אובדנה. חברה שבוחנת כל פרט ומטפלת בו, החלה להפעיל טקטיקות של שכפול, צמצום, פירוק והסרת הערך המוסף מן המוצר, שלעיתים נעלם כליל דרך האמצעים הדיגיטליים. החלטתי להתמקד דווקא בטקסט הכתוב ובתהליך השתנותו – מכתבי יד מטופלים באיורים עדינים ועמלניים, דרך המצאת הדפוס והשכפול של היצירה ועד להתמוססותה דרך הפיקסלים והאור של העולם הדיגיטלי. ביטאתי זאת בשילוב טכניקות מהעולם העמלני, כדוגמת רקמה וסריגה יחד עם עולמות הדפוס והדיגיטל, תהליכי פיקסליזציה של דימויים, הדפסה דיגיטלית, חיתוך לייזר ועוד".

איפה

העבודה מוצגת במרכז רוטשילד, הביאנלה לאומנויות ולעיצוב תל אביב, מוז"א – מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.