ביתן הקרמיקה - מוזיאון ארץ ישראל

ביתן הקרמיקה

צילום: אביעד בר-נס
צילום: אביעד בר-נס
צילום: אלעד שריג
צילום: אלעד שריג

בביתן מוצג אוסף עשיר וייחודי של כלי חרס מסוגים ומאזורים שונים, המלמדים על מרכזיותו וחשיבותו של חומר זה בתרבות האנושית בתקופות שונות.

ביתן הקרמיקה פתח את שעריו בפני מבקרים בשנת 1966. המבנה והתצוגה בו הם פרי עמלם המשותף של אדריכלים, מעצבים וארכיאולוגים מן השורה הראשונה בישראל של שנות ה-50 וה-60. המבנה תוכנן על ידי משרד האדריכלים ויטקובר ובאומן כך שיתאם את מאפייני הסביבה והאקלים המקומיים – האלמנטים האדריכליים מייצרים משחק של אור וצל בחזיתות המבנה והצללה תוך הכנסה מבוקרת של אור ואוויר למבנה. כמו כן נעשה שימוש בחומרי גלם מקומיים לחיפוי המבנה והחצרות הפתוחות. חלל התצוגה הפנימי הוא פתוח ומעודד זרימה חופשית של המבקר בתוכו, ודלתות הזכוכית הגדולות שומרות על קשר בין החוץ לפנים תוך חציצה והפרדה ביניהם.

על העיצוב הגרפי והגופן הייחודי של הכתוביות המלוות את המוצגים, היו אמונים אלישע חיימוביץ ונח אופיר. עד היום מכונה הגופן המשמש בביתן "גופן אופיר", והוא שואב את השראתו מן הטקסטים הקדומים של המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, בפרשנות מודרנית. האדריכל נחום מרון עזר בעיצוב פנים החלל והתצוגה עצמה.

התצוגה

התצוגה בביתן מחולקת לשבעה מדורים המציגים את הפנים השונות של מלאכת הקדרות הקדומה, תוצריה ושימושיהם השונים. הייעוץ המדעי לתצוגה הופקד על הארכיאולוגית רות עמירן, ונעשה בסיוען של יעל ישראלי ופרחיה בק.

גילוי החרס וראשית הקדרות

השימוש בחרס צרוף לפני כעשרת אלפים שנה הוא בגדר מהפכה של ממש, היות והוא שחרר את האדם מן התלות בחומרים שנמצאים בטבע בצורתם הגולמית בלבד. במשך השנים התייעל תהליך הייצור, והשימוש בכלי חרס הפך מרכזי בחיי האדם. חלק זה בתצוגה מציג פריטים מראשית השימוש בכלי חרס צרופים דוגמת חרסים צבועים ומעוטרים מן התקופה הניאוליתית (ויטרינה 1), גלוסקמאות חרס (תיבות לקבורה משנית) מן התקופה הכלקוליתית (במות 5-4), וכלי חרס מראשית תקופת הברונזה (חלון 3).

מלאכת הקדרות לשיטותיה

שיטות שונות שימשו את האדם לייצור כלי החרס באזורים שונים, החל מעבודה ידנית ועד לשימוש באבניים מהירים, שהתפתחותם שינתה את פניה של מלאכת הקדרות. לאורכו של הקיר המערבי של הביתן מוצגים זה לצד זה, כלי חרס עתיקים לצד כלים בני זמננו ממגוון תרבויות. שילוב זה עוזר לבחון את שיטות העבודה העתיקות ולהסבירן באמצעות תצפיות מודרניות.

דרכי עיטור

במדור זה מוצגים כלים המדגימים את שיטות העיטור השונות של כלי החרס לאורך ההיסטוריה – חיפוי, מירוק, חריטה, ציור ועיטור בדפוס – אשר הוסיפו לכלים החלקים ממד נוסף, סמלי ואסתטי. בביתן שש ויטרינות המתמקדות בנושא זה ובהן ניתן לראות כלים מטיפוס תל אל-יהודייה, שאחד מהם מעוטר בסצנת ציד מפורטת שנעשתה באמצעות דיקור וחריטה (חלון 12), כמו גם כלים יווניים מרשימים בסגנון שחור-הדמויות ואדום-הדמויות, בהם הניגוד נוצר תוך שליטה מוחלטת בתנאי הבעירה (חלון 14), וכלי חרס אסלאמיים מזוגגים בצבע הכחול המיוחד, שהיה נדיר מאוד בתקופות הקדומות (חלון 16).

החרס והתפתחות הכתב

החרס שימש בין היתר גם כמצע לכתיבה. לוחות טין, כלים וחרסים שבורים (המכונים אוסטרקונים) נחשפים עד היום באתרים ארכיאולוגיים כשהם נושאים כתובות נדירות, ומסייעים לחוקרים במלאכת פיענוח העבר. בחלק זה יוכל הצופה להבחין בידיות מטיפוס "למלך", המהוות עדות למערכת המיסים והמנהלה של ימי הבית הראשון, צלמיות טין מצריות ועליהן טקסטים פולחניים, ולבנת חומר ששולבה במבנה ציבורי עליה מופעים שמו ותאריו של נבוכדנאצר מלך בבל.

אומנות ופולחן

במרכז הביתן מוצגים פריטים ממגוון תקופות ותרבויות המדגימים את העושר הסמלי והרוחני של העולם הקדום. פריטים אלה מעידים על המערכת החברתית והתרבותית בה פעל הקדר, ומספרים בעקיפין את סיפורו. במדור זה מוצג חלק קטן ממכלול הפריטים שנחשף במתחם המקודש בתל קסילה דוגמת "כן הרקדנים" (חלון 24) וכלי נסך בדמות אישה עם נקבים בשדיים (חלון 25).

השימוש בכלי חרס בלימודי הארכיאולוגיה

מדור זה מדגים לצופה כיצד השינויים הצורניים והטכנולוגיים של כלי חרס מטיפוסים שונים במשך הזמן, מסייעים לארכיאולוגים להבחין בין תקופות שונות, וללמוד על הקשרים בין מרחבים ותרבויות בעולם הקדום. מבט על טיפוסי כלים המוצגים בחלון התצוגה – נר שמן, סיר בישול או קנקן, מגלה את התפתחותם הצורנית לאורך ציר הזמן, מספק הצצה לתורת הטיפוסים (טיפולוגיה) במחקר הארכיאולוגי, המאפשרת לחוקרים למיין קבוצות פריטים, במקרה זה כלי חרס, על פי טיפוסים.

בית ארבעת המרחבים / הבית הישראלי

זהו שחזור של טיפוס מבנה שהתגלה בחפירות בתל קסילה ומכונה "בית ארבעת המרחבים" או "הבית הישראלי". ביקור בבית המשוחזר מספק למבקרים הצצה נדירה לתוך ביתם של מי שחיו כאן לפי כ-3000 שנה, ובחדריו מודגם השימוש בכלי החרס הלכה למעשה.

החצר

חצר ביתן הקרמיקה המחודשת. צילום: אלעד שריג
חצר ביתן הקרמיקה המחודשת. צילום: אלעד שריג
חצר ביתן הקרמיקה המחודשת. צילום: אלעד שריג
חצר ביתן הקרמיקה המחודשת. צילום: אלעד שריג
חצר ביתן הקרמיקה המחודשת. צילום: אלעד שריג
חצר ביתן הקרמיקה המחודשת. צילום: אלעד שריג
"כד טאנג" ו"כד יין" של לידיה זבצקי בחצר ביתן הקרמיקה המחודשת
"כד טאנג" ו"כד יין" של לידיה זבצקי בחצר ביתן הקרמיקה המחודשת
"תל" של אוריאל ח. כספי בחצר ביתן הקרמיקה המחודשת. צילום: אלעד שריג
"תל" של אוריאל ח. כספי בחצר ביתן הקרמיקה המחודשת. צילום: אלעד שריג

בסמוך לכניסה לביתן הקרמיקה ממוקמת חצר פנימית ובה גן ומרחב תצוגה חיצוני הממשיך את התצוגה בביתן. החצר מוקפת חומת אבן גלילית מלוטשת, ובה חריצים מהם נרמז למבקרים החולפים מבחוץ על המתרחש בפנים. האלמנטים האדריכליים משרתים תפקיד אסתטי ופונקציונלי כאחד, והבנייה בחומרים מקומיים קושרת בינם לבין הכלים בתצוגה, כולם מן המרחב המקומי, העתיק והעכשווי גם יחד.

במהלך השנים הוצגו בחצר עבודות של אומני קרמיקה מובילים בישראל ובעולם דוגמת משה שק (ג'וק), והדויג גרוסמן, וכן כלי קרמיקה שעוטרו על ידי פיקאסו, יהודית מאיר ויוכבד מרקס ועוד. כמו כן החצר שימשה להצגת כלים עתיקים מאוסף המוזיאון. כחלק מחזון ההתחדשות של מוז"א, החצר והתצוגה בה חודשו בסוף שנת 2023.

בתצוגה המחודשת מוצגות שתי עבודות של לידיה זבצקי, כד טאנג וכד יין. זוג הכדים מבטאים את מרכזיותו של דימוי הכד בנוף של אומן הקרמיקה המקומי. אולם זבצקי מעבירה את הכדים שינויים קיצוניים עד כדי כך שהם מוותרים על ערכיהם הפונקציונאליים המסורתיים והופכים לאישיים. זבצקי שאבה לא פעם השראה לעבודותיה מהתרבות החומרית המקומית העתיקה, וביצירה זו ניכרת השפעת עבודתה כרפאית חרסים בחפירות הארכיאולוגיות בישראל של שנות ה-60.

עוד מוצגות עבודותיו של אוריאל ח. כספי, חלק מפרויקט הגמר של האמן במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, המציגות פרשנות אישית למונח ה-"תל" הארכיאולוגי. כספי נותן ייצוג פיזי ממשי לשכבות והרבדים המרכיבים את עולמו האישי. העבודות מייצרות ארכיאולוגיה מודרנית, שמזמינה את הצופה לבחון מנקודת מבטו הפרטית את העולם ואת המעגלים המקיפים אותו בחייו.