שחר מרקוס, אמן וידאו, מיצג ומיצב, מייצר מרחב מחקרי ארכיאולוגי סמי-בדיוני, המתקיים ברובו באדמת ארץ-ישראל, דוגמת: מדבר יהודה, רוג'ום אל-הירי שבגולן, ותל מגידו. הוא מתחקה אחר מתודולוגיות מחקר מדעי, ביולוגי, ארכיאולוגי וגיאולוגי של חיפוש, מיון, סינון ועיבוד חומר פיזי ורעיוני. האתר הפיזי משמש כמנגנון ידע נצבר וכמקום בעל היסטוריה קמאית. מרקוס בתפקיד החוקר תר אחר צבירי ידע חבויים. תהליך זה מגולם באקט אמנותי מבוים ומוקפד המתכתב עם האמנות הפלסטית וסצנות קולנועיות. כשהוא מציף בשאלות לגבי הטמון מתחת לפני הקרקע, לגבי העבר, והשפעתו על ההווה והעתיד. העבודות מציגות מאגר ידע קדום המכיל משמעויות ורבדים. מרקוס לא מספק תשובות. עבורו, המחקר מסייע בהבנת העבר, אך תמיד יישארו שאלות לא פתורות, לגבי ההווה והשפעתו העתידית.
התערוכה משלבת עיסוק במעל ומתחת לפני השטח, ומציבה את הקונפליקט המרכזי המתקיים בין הסקרנות לחשוף את הידע הקבור, לבין האחריות לשימורו העתידי. מרקוס נוכח בעבודותיו בתפקיד "הגיבור" הראשי, מחליף זהויות ותפקידים בו זמנית. לצדו מופיעים שחקנים נוספים המגלמים אנשי מקצוע בתחומים הרלוונטיים – ארכיאולוגים, מדענים, מפני מוקשים ועוד.
המחקר פעמים רבות מתגלה כסיזיפי, כמוביל לנקודת המוצא, אל השאלה שמופיעה בהתחלה. הדבר מתבטא למשל במיצב Perpetuum Mobile, שבו אבני הבזלת נאספות מדלי לדלי וחוזר חלילה במעגל אינסופי.
DATA MINING* – כריית מידע. המונח נמצא בשימוש בחברות היי-טק ומתייחס לאיסוף מידע. המילה כרייה מתכתבת גם עם כריית חומרי גלם מהקרקע.